Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שאר אבות הטומאות פרק ב

א) בהמה או חיה טמאה שנשחטה -- אינה מטמאה משום נבילה כל זמן שהיא מפרכסת עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה; והרי היא כאוכלין טמאין.

ב) נחרה, ועדיין היא מפרכסת -- אין בה אפילו טומאת אוכלין, כל זמן שהיא מפרכסת. ואבר הפורש מן המפרכסת אסור לבני נח, כפורש מן החי; ובשר הפורש ממנה, כפורש מן החי.

ג) וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה, ועדיין היא מפרכסת. שחט בה אחד, או רוב אחד -- אין בה טומאה כלל, עד שתמות.

ד) חלק הבהמה לשניים, או שניטלה ירך וחלל שלה -- הרי זו נבילה, ומטמאה במשא ובמגע: אפילו שעדיין היא בחיים.

ה) וכן אם קרעה מגבה, או שנשברה מפרקת ורוב בשר עימה -- הרי זו כנבילה לכל דבר.

ו) [ב] בהמה שמת עוברה בתוך מעיה, והושיט הרועה את ידו ונגע בו, בין בבהמה טמאה, בין בטהורה -- הרי זה הנוגע טהור: עד שייצא הנפל לאוויר העולם.

ז) [ג] בשר הפורש מן הבהמה וחיה כשהן חיין, בין טמאין בין טהורין -- הרי הוא טהור, ואינו מטמא כנבילה. אבל אבר מן החי הפורש מהן, מטמא כנבילה: אחד אבר מן החי הפורש מן הבהמה עצמה, או אבר הפורש מן השליל שבבטנה. והאברים, אין להם שיעור; אפילו היה כשעורה או פחות, מטמא: והוא שיהיה האבר כברייתו בשר וגידין ועצמות, ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה; היה הבשר פחות מלהעלות ארוכה בחי, או חסר עצמו -- טהור. [ד] הכליה והלשון והשפה, וכיוצא בהן -- אף על פי שהן אברים, ואין עושין חליפין, הואיל ואין בהן עצם, הרי הן כבשר.

ח) [ה] הבשר או האבר המדולדלין בבהמה או חיה, שאינן יכולין לחזור ולהידבק בשאר הגוף -- אינן מטמאין כנבילה, כל זמן שהבהמה בחיים; והרי הן כשאר אוכלין -- אם הוכשרו, מקבלין טומאה במקומן. נשחטה הבהמה -- הוכשרו בשחיטה, ואינן מטמאין כנבילה: שאין השחיטה עושה אותן כמו שפירשו מחיים.

ט) אבל אם מתה הבהמה -- הבשר שהיה מדולדל בה, צריך הכשר; והאבר, מטמא משום אבר מן החי, ואינו צריך הכשר, ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה.

י) ומה בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה -- שהבשר הפורש מאבר מן החי, טהור; והבשר הפורש מאבר מן הנבילה, מטמא בכזית במגע ובמשא: וזה וזה שווין לשיעור.

יא) [ו] טריפה שנשחטה שחיטה כשרה -- אף על פי שהיא אסורה באכילה, הרי היא טהורה; וכן השוחט את הבהמה, ומצא בה עובר מת -- שחיטת אימו מטהרתו מידי נבילה. מצא בה בן שמונה חי נטרף -- אף על פי שנשחט אחר שנטרף, אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה: לפי שאין למינו שחיטה.

יב) לפיכך ולד בהמה שלא שהה שבעה ימים גמורין -- אם שחטו בתוך שבעה, אין שחיטתו מטהרתו: מפני שהוא כנפל.

יג) [ז] השוחט את הבהמה, ומצא בה בן תשעה חי קודם שיהלך על הקרקע -- אף על פי שאינו צריך שחיטה כמו שביארנו, שהרי שחיטת אימו מטהרתו -- אם נטמאת אימו, לא נטמא הוא; ואם נתנבלה אימו, הרי הוא טהור: שאין החי מיטמא לא טומאת אוכלין ולא טומאת נבילה, ואף על פי שהוא כאבר מאבריה. ואם מת קודם שיפריס על גבי קרקע -- הרי הוא טהור, ששחיטת אימו טהרתו.

יד) [ח] טריפה שנשחטה -- אף על פי שהיא טהורה, מן התורה -- אם נגע בה הקודש, נטמא מדברי סופרים; וזו מעלה יתרה שעשו בקודש.

טו) [ט] בהמה המקשה לילד, והוציא העובר את ידו, וחתכה, ואחר כך שחט את אימו -- האבר שנחתך נבילה, ושאר בשר העובר טהור; שחט את אימו, ואחר כך חתכה -- האבר כטריפה שנשחטה, ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה, שהיא מטמאה את הקודש, אבל לא את התרומה.

טז) הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לשחיטת סימן, וחתכה -- מצטרף שחיטת סימן לסימן לטהר האבר מידי נבילה.

יז) [י] שחיטת הנוכרי -- נבילה, ומטמאה במשא: ואפילו ישראל עומד על גביו, ושחט בסכין יפה שחיטה כראוי. אחד הנוכרי, ואחד הכותי או גר תושב -- שחיטתם נבילה. וקרוב בעיניי, שאף זה מדברי סופרים -- שהרי טומאת עבודה זרה וטומאת תקרובתה מדבריהם, כמו שיתבאר; ובגלל עבודה זרה נתרחקו הכותים, ונאסרה שחיטתן. ואם תאמר והלא היא אסורה באכילה, דין תורה -- לא כל האסור באכילה מטמא, שהרי הטריפה אסורה וטהורה. ואי אפשר לחייב כרת על טומאה זו על ביאת מקדש ואכילת קודשיו, אלא בראיה ברורה.

יח) [יא] קולית הנבילה -- הנוגע בה או נושאה, טהור: שכל דבר מן הנבילה שאינו מטמא במגע, אינו מטמא במשא. ניקבה כל שהוא -- הנוגע בה או נושאה, טמא.

יט) במה דברים אמורים, כשהיה המוח שבה מתקשקש, שהרי אינה מעלה ארוכה; אבל אם היה עומד במקומו -- אם יש בו כדי להעלות ארוכה לעצם מבחוץ, הרי זו מטמאה במגע ובמשא ככל האברים. וכבר פירשנו שהקולית, הוא העצם הסתום מכל צדדיו.

כ) [יב] קולית שחישב עליה לנוקבה, ועדיין לא נקבה -- הרי הנוגע בה, ספק טמא: שהרי יש בדבר ספק אם מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה, או לא.