Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות פסולי המוקדשין פרק יא

א) כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין לעבודה, הרי הן פסולות; וכן אם לקט הלבונה, פסל -- אף על פי שלא קמץ. [ב] קמץ הכשר ונתן לפסול, קמץ בימינו ונתן לשמאלו ואחר כך נתנו לכלי, קמץ מכלי קודש ונתן לכלי חול -- פסול. [ג] קמץ ועלה בידו צרור, או גרגר מלח, או קורט לבונה -- פסול.

ב) [ד] קמץ עד שהוא בחוץ, ונכנס לפנים -- יחזור ויקמוץ בפנים, וכשר. [ה] נתפזר הקומץ על גבי הרצפה, יחזור ויאספנו. [ו] הייתה המנחה שלא בכלי שרת, או שהיה קומצה שלא בכלי שרת, או שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת, או שבללה בשמן שלה חוץ לעזרה -- פסולה, עד שתהיה בלילתה בפנים.

ג) [ז] כל המנחות שיצק השמן עליהן פסול לעבודה, כגון הזר וכיוצא בו, או שבללן, או פתתן, או מלחן -- כשרות. הגישן, או הניפן -- חוזר הכוהן ומגיש, או מניף; ואם לא הגיש, ולא הניף הכוהן -- כשרות: שנאמר "והביאה אל בני אהרון, וקמץ הכוהן" (ראה ויקרא ב,ב) -- מקמיצה ואילך, מצות כהונה; לימד על יציקה ובלילה, שכשרה בזר.

ד) [ח] מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת, או שמן חולין כל שהוא -- נפסלה; חיסר שמנה, פסולה. חיסר לבונתה, כשרה: והוא, שיהיה עליה שני קורטי לבונה; אבל קורט אחד, פסולה -- שנאמר "על כל לבונתה" (ויקרא ב,ב). [ט] ריבה שמנה ולבונתה, עד שני לוגין לכל עישרון, ושני קומצי לבונה לכל מנחה -- כשרה; שני לוגין או שני קומצין, או יתר על זה -- פסולה.

ה) [י] מנחת חוטא שנתן עליה שמן, או על הקומץ שלה -- נפסלה. נתן עליה לבונה, ילקטנה; הייתה שחוקה, הרי זו פסולה מספק -- שהרי אי אפשר ללקט. [יא] נתן שמן על שייריה, אחר שקמץ -- אינו לוקה, ולא פסלה: שהרי הקומץ כשר.

ו) [יב] נתן משהו שמן על גבי כזית מן המנחה, פסלה מספק; אבל אם נתן השמן על פחות מכזית, לא פסלה. ואינו פוסל בלבונה, עד שייתן כזית לבונה; [יג] אפילו נתן הלבונה על כל שהוא מן המנחה, פסל עד שילקט. [יד] גיבלה במים, וקמץ -- כשרה: לא נאמר "חרבה" (ויקרא ז,י), אלא משמן.

ז) [טו] מנחה שקמצה פעמיים, כשרה -- אפילו פעמים רבות: והוא, שיקטיר כזית בבת אחת -- שאין הקטרה פחותה מכזית. [טז] הקריב הקומץ בלא מלח, פסולה -- שהמלח מעכב במנחה, כמו שביארנו.

ח) מנחה שחסרה קודם קמיצה, יביא מתוך ביתו וימלאנה -- שהקמיצה היא הקובעת, לא נתינתה בכלי שרת. [יז] התנדב קומץ לבונה בפני עצמו -- אם חסר כל שהוא, פסול. וכן שני בזיכי לבונה שעם הלחם -- אם חסר אחד מהן כל שהוא, פסולין: עד שיהיו שני קומצין מתחילה ועד סוף.

ט) [יח] הפריש שני קומצין למנחה אחת, ואבד אחד מהן -- קודם קמיצה, לא הוקבע; לאחר קמיצה, הוקבע, ופסולה, מפני שריבה לבונתה. וכן אם הפריש ארבעה קומצין לשני בזיכי לחם, ואבדו שניים מהן -- קודם סילוק הבזיכים, לא הוקבעו וכשרים; לאחר סילוק הבזיכין, הוקבעו, ופסולין, מפני הריבוי.

י) [יט] קומץ מנחה שנטמא, והקטירו -- הציץ מרצה, שנאמר "ונשא אהרון את עוון הקודשים" (שמות כח,לח); יצא הקומץ חוץ לעזרה, והכניסו והקטירו -- אין הציץ מרצה: שהציץ מרצה על הטמא, ואינו מרצה על היוצא.

יא) [כ] קמץ את המנחה, ואחר כך נטמאו שייריה כולן, או נשרפו, או יצאו חוץ לעזרה, או אבדו -- לא יקטיר הקומץ; ואם הקטיר, הורצה. נשאר מעט מן השיירים בכשרותן -- יקטיר הקומץ, ואותן השיירים שנשארו אסורין באכילה.

יב) [כא] הייתה מחיצה מלמטה בכלי שיש בו עישרון של מנחה -- אף על פי שהוא מעורב מלמעלה, לא יקמוץ; ואם קמץ, פסולה. [כב] היה הכלי חלוק במחיצה מלמעלה, ומעורב מלמטה -- קומץ ממנו.

יג) [כג] חלק העישרון בכלי אחד, ואין חלקיו נוגעין זה בזה, ואין ביניהן מחיצה -- הרי זה ספק אם מצרף הכלי לקמיצה, או אינו מצרף. לפיכך לא יקמוץ; ואם קמץ, לא יקטיר. ואם הקטיר, הורצה; ולא ייאכלו השיירים.

יד) [כד] קמץ ונתן הקומץ למעלה על השולחן כנגד גובה מערכת לחם הפנים -- קידשו השולחן להיפסל, אבל אינו מקדשו ליקרב; ואינו קרב, עד שיתקדש בכלי שרת הראוי לקומץ.

טו) [כה] הדביק הקומץ לדופן הכלי, וקמץ, או שהפך הכלי על ידו, וקמץ מתוכו ופיו למטה -- לא יקטיר; ואם הקטיר, הורצה.

טז) [כו] עישרון שחלקו ואבד אחד מחלקיו, והפריש חלק אחר תחתיו, ונמצא האבוד, והרי שלושתן מונחין בכלי אחד, ואין נוגעין זה בזה -- נטמא זה שאבד -- הרי הוא מצטרף עם חלק ראשון, ונפסלו; וזה שהפריש אינו מצטרף, אלא ישלים עליו.

יז) נטמא המופרש -- מופרש וראשון מצטרפין, ונפסלו; וזה שנמצא, אינו מצטרף עימהן. נטמא החלק הראשון -- הרי האבוד והמופרש תחתיו מצטרפין.

יח) [כז] וכן לעניין קמיצה: קמץ מן הנמצא -- שייריו עם החלק הראשון נאכלין, והמופרש אינו נאכל. קמץ מן המופרש -- שייריו וראשון נאכלין, והנמצא אינו נאכל. קמץ מן הראשון -- שניהן אין נאכלין: לפי ששניהן שיירים יתרים -- שהרי הן עישרון, ודומין למנחה שלא נקמצה שהיא אסורה.

יט) והיאך קרב הקומץ הזה, והרי לפניו עישרון ומחצה -- מפני שהקמיצה תלויה בדעת הכוהן; ובעת שקומץ אין דעתו אלא על העישרון בלבד, והרי החלקים אינן נוגעין זה בזה.

כ) [כח] קומץ מנחה שנתערב בקומץ מנחה אחרת -- מקטיר שניהן כאחת, והן כשרות; וכן אם נתערב הקומץ במנחת כוהנים, או במנחת הנסכים, או בחביתי כוהן גדול -- הרי אלו כשרות, ויקטיר הכול כאחד: שהכול לאישים.

כא) [כט] שתי מנחות שלא נקמצו, שנתערבו זו בזו -- אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה, כשרות; ואם לאו, פסולות.

כב) [ל] קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה, לא יקטיר; ואם הקטיר הכול -- זו שנקמצה, עלת לבעלים, וזו שלא נקמצה, לא עלת לבעלים. [לא] נתערב קומצה בשייריה, או שנתערבו שייריה בשיירי חברתה -- לא יקטיר; ואם הקטיר, עלת לבעלים.