מצוות עשה

עשה א

מצוה ראשונה ממצוות עשה, לידע שיש שם אלוה, שנאמר "אנוכי ה' אלוהיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).

עשה ב

לייחדו, שנאמר "ה' אלוהינו, ה' אחד" (דברים ו,ד).

עשה ג

לאוהבו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה).

עשה ד

ליראה ממנו, שנאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ).

עשה ה

להתפלל, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלוהיכם" (שמות כג,כה); עבודה זו תפילה.

עשה ו

לדובקה בו, שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ).

עשה ז

להישבע בשמו, שנאמר "ובשמו, תישבע" (דברים ו,יג; דברים י,כ).

עשה ח

להידמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח,ט).

עשה ט

לקדש את שמו, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב).

עשה י

לקרות קרית שמע פעמיים בכל יום, שנאמר "ודיברת בם... בשוכבך ובקומך" (דברים ו,ז).

עשה יא

ללמוד תורה וללמדה, שנאמר "ושיננתם לבניך" (דברים ו,ז).

עשה יב

לקשור תפילין בראש, שנאמר "והיו לטוטפות, בין עיניך" (דברים ו,ח).

עשה יג

לקשור תפילין ביד, שנאמר "וקשרתם לאות, על ידך" (דברים ו,ח).

עשה יד

לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית" (במדבר טו,לח).

עשה טו

לקבוע מזוזה, שנאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו,ט; דברים יא,כ).

עשה טז

להקהיל את העם לשמוע את התורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (דברים לא,יב).

עשה יז

לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט).

עשה יח

לכתוב המלך ספר שני לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, כדי שיהיה לו שתי תורות, שנאמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז,יח).

עשה יט

לברך אחר המזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת -- ובירכת את ה' אלוהיך" (דברים ח,י).

עשה כ

לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי מקדש" (שמות כה,ח).

עשה כא

ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב).

עשה כב

לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב).

עשה כג

להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג).

עשה כד

לקדש הכוהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרון ובניו" (שמות ל,יט).

עשה כה

לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז,כא).

עשה כו

לברך כוהנים את ישראל, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג).

עשה כז

להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השולחן לחם פנים" (שמות כה,ל).

עשה כח

להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים" (שמות ל,ז).

עשה כט

להבעיר אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו,ו).

עשה ל

להרים את הדשן מעל המזבח, שנאמר "והרים את הדשן" (ויקרא ו,ג).

עשה לא

לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב; וכול, טמא לנפש" (במדבר ה,ב).

עשה לב

לחלוק כבוד לזרעו של אהרון ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקידשתו" (ויקרא כא,ח).

עשה לג

להלביש הכוהנים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קודש" (שמות כח,ב).

עשה לד

לשאת את הארון על הכתף כשנושאים אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (במדבר ז,ט).

עשה לה

למשוח כוהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קודש" (שמות ל,לא).

עשה לו

להיות הכוהנים עובדים במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדים כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי" (דברים יח,ו) "לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ח).

עשה לז

להיות הכוהנים מיטמאים לקרוביהן ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר "לה, ייטמא" (ויקרא כא,ג).

עשה לח

להיות כוהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא,יג).

עשה לט

להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שניים ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג).

עשה מ

להקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרון ובניו" (ויקרא ו,יג).

עשה מא

להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת -- שני כבשים" (במדבר כח,ט).

עשה מב

להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חודשיכם" (במדבר כח,יא).

עשה מג

להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אישה לה'" (ויקרא כג,לו).

עשה מד

להקריב מנחת העומר ממוחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (ויקרא כג,י).

עשה מה

להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הביכורים" (במדבר כח,כו).

עשה מו

להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה" (ויקרא כג,יז) "והקרבתם על הלחם" (ויקרא כג,יח).

עשה מז

להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחודש השביעי באחד לחודש" (במדבר כט,א).

עשה מח

להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחודש השביעי" (במדבר כט,ז).

עשה מט

לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר "בזאת יבוא אהרון, אל הקודש: בפר בן בקר" (ויקרא טז,ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת אחרי מות.

עשה נ

להוסיף קרבן ביום חג הסוכות, שנאמר "והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח" (במדבר כט,יג).

עשה נא

להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר "ביום, השמיני" (במדבר כט,לה).

עשה נב

לחוג ברגלים, שנאמר "שלוש רגלים, תחוג לי" (שמות כג,יד).

עשה נג

להיראות ברגלים, שנאמר "שלוש פעמים, בשנה -- ייראה, כל זכורך" (שמות כג,יז; שמות לד,כג; דברים טז,טז).

עשה נד

לשמוח ברגלים, שנאמר "ושמחת, בחגך" (דברים טז,יד).

עשה נה

לשחוט כבש הפסח, שנאמר "ושחטו אותו, כול קהל" (שמות יב,ו).

עשה נו

לאכול בשר פסח צלי בלילי חמישה עשר בניסן, שנאמר "ואכלו את הבשר" (שמות יב,ח).

עשה נז

לעשות פסח שני, שנאמר "בחודש השני בארבעה עשר" (במדבר ט,יא).

עשה נח

לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר "על מצות ומרורים, יאכלוהו" (במדבר ט,יא).

עשה נט

לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר "ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י,י).

עשה ס

להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר "מיום השמיני, והלאה" (ויקרא כב,כז).

עשה סא

להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר "תמים יהיה לרצון" (ויקרא כב,כא).

עשה סב

למלוח כל קרבן, שנאמר "על כל קרבנך, תקריב מלח" (ויקרא ב,יג).

עשה סג

מעשה העולה, שנאמר "אם עולה קרבנו" (ויקרא א,ג).

עשה סד

מעשה חטאת, שנאמר "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו,יח).

עשה סה

מעשה האשם, שנאמר "זאת תורת, האשם" (ויקרא ז,א).

עשה סו

מעשה זבח השלמים, שנאמר "וזאת תורת, זבח השלמים" (ויקרא ז,יא).

עשה סז

מעשה המנחה, שנאמר "ונפש, כי תקריב קרבן מנחה" (ויקרא ב,א).

עשה סח

להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר "ואם כל עדת ישראל, ישגו" (ויקרא ד,יג).

עשה סט

להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר "ונפש כי תחטא" (ויקרא ה,א).

עשה ע

להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר "ולא ידע ואשם... והביא את אשמו" (ראה ויקרא ה,יז-יח); וזהו נקרא אשם תלוי.

עשה עא

להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע, מביא קרבן אשם; וזהו הנקרא אשם ודאי.

עשה עב

להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר "אם לא תגיע ידו" (ויקרא ה,ז), "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה,יא).

עשה עג

להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר "והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה,ז).

עשה עד

להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וכי יטהר הזב" (ויקרא טו,יג).

עשה עה

להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח).

עשה עו

להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר "וביום השמיני ייקח" (ויקרא יד,י).

עשה עז

להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר "ובמלאות ימי טוהרה" (ויקרא יב,ו).

עשה עח

לעשר הבהמה, שנאמר "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז,לב).

עשה עט

לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר "כל הבכור אשר ייוולד" (דברים טו,יט).

עשה פ

לפדות בכור אדם, שנאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו).

עשה פא

לפדות פטר חמור, שנאמר "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד,כ).

עשה פב

לערוף פטר חמור, שנאמר "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).

עשה פג

להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר "ובאת שמה" (דברים יב,ה), "והבאתם שמה" (דברים יב,ו).