Rambam, 1 chapter per day for Monday, 27 Cheshvan, 5779

א) אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה, מפרישין מעשר שני, שנאמר "עשר תעשר, את כל תבואת זרעך" (דברים יד,כב); ובשנה שלישית ושישית, מפרישין מעשר עני, חלף מעשר שני, כמו שביארנו.

ב) באחד בתשרי, הוא ראש השנה למעשר תבואה וקטנייות וירקות; וכל מקום שנאמר ראש השנה סתם, הוא אחד בתשרי. ובחמישה עשר בשבט, ראש השנה למעשר האילנות.

ג) כיצד, תבואה וקטנייות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית -- אף על פי שנגמרו ונאספו בשלישית, מפרישין מהן מעשר שני; ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה של שלישית, מפרישין מהן מעשר עני.

ד) וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של שלישית -- אף על פי שנגמרו ונאספו אחרי כן בסוף שנה שלישית, מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני. וכן אם באו לעונת המעשרות קודם חמישה עשר בשבט של רביעית -- אף על פי שנגמרו ונאספו ברביעית, מפרישין מהן מעשר עני; ואם באו לעונת המעשרות אחר חמישה עשר בשבט, מתעשרין להבא. [ג] והחרובין -- אף על פי שחנטו פירותיהן קודם חמישה עשר בשבט, מתעשרין להבא: הואיל ומעשרותיהן מדברי סופרים.

ה) ייראה לי, שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן -- שאינן ראויין למאכל רוב אדם, והן הן שמעשרותיהן מדברי סופרים; אבל שאר החרובין, ייראה לי שהן כשאר פירות האילן.

ו) [ד] הירק, בשעת לקיטתו עישורו. כיצד, אם נלקט ביום ראש השנה של שלישית -- אף על פי שבא לעונת המעשרות ונגמר בשנייה, מפרישין ממנו מעשר עני; ואם נלקט ברביעית, מעשר שני.

ז) [ה] וכן האתרוג בלבד משאר פירות האילן -- הרי הוא כירק, והולכין אחר לקיטתו בין למעשר בין לשביעית. כיצד, אם נלקט בשלישית אחר חמישה עשר בשבט -- מפרישין ממנו מעשר עני, אף על פי שנגמר בשנייה; נלקט בה קודם חמישה עשר בשבט, מפרישין ממנו מעשר שני. וכן אם נלקט ברביעית קודם חמישה עשר בשבט, מפרישין ממנו מעשר עני. [ו] ואף על פי שהולכין אחר לקיטתו, אתרוג בת שישית שנכנסה לשביעית -- אפילו הייתה כזית ונעשת ככד, חייבת במעשרות.

ח) [ז] האבייונות של צלף -- נותנין עליהן חומרי אילן, וחומרי זרעים: שאם היו משנה שנייה שנכנסו לשלישית, ונלקטו קודם חמישה עשר בשבט -- מפרישין מעשר ראשון, ואחר כך מפריש מעשר אחר ופודהו; ואחר שפודהו, נותנו לעניים ואוכל פדיונו בתורת מעשר שני. ונמצא כמי שהפריש מעשר שני ומעשר עני.

ט) [ח] האורז והדוחן והפרגין והשומשמין -- אף על פי שהשרישו קודם ראש השנה -- אין הולכין בהן אלא אחר גמר הפרי, ומתעשרין להבא. וכן פול המצרי -- אף על פי שמקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו לאחר ראש השנה, צובר גורנו לתוכו ותורם ומעשר מן הכול כאחד: שהכול הולך אחר גמר הפרי.

י) [ט] הבצלים הסריסים שמנע מהן מים שלושים יום לפני ראש השנה, ושל בעל שמנע מהן שלוש עונות לפני ראש השנה -- מתעשרין לשעבר; מנע מהן פחות מכאן -- אף על פי שהתחילו ליבש קודם ראש השנה, מתעשרין להבא.

יא) [י] פול המצרי שהביא שליש לפני ראש השנה -- אם זרעו לזרע, מתעשר לשעבר; זרעו לירק, מתעשר להבא. זרעו לזרע ולירק, או שזרעו לזרע וחשב עליו לירק -- מעשר מזרעו על ירקו, ומירקו על זרעו.

יב) לא הביא שליש לפני ראש השנה -- אם זרעו לזרע, זרעו מתעשר לשעבר; וירקו, בשעת לקיטתו: והוא שליקט ממנו, לפני ראש השנה; אבל אם ליקט אחר ראש השנה -- בין ירקו בין זרעו, מתעשר להבא.

יג) זרעו לזרע, וחשב עליו לירק -- הולכין אחר מחשבתו. זרעו לירק, וחשב עליו לזרע -- אין מחשבת זרע חלה עליו, אלא אם כן מנע ממנו שלוש ארייות: והוא שהביא שליש, לפני ראש השנה; אבל אם הביא לאחר ראש השנה, אף על פי שלא נמנע מלארות ממנו שלוש ארייות.

יד) זרעו לזרע, ועשה כולו קצצים גמורים לפני ראש השנה -- זרעו מתעשר לשעבר, וירקו בשעת לקיטתו; מקצתו עשה קצצין גמורין, ומקצתו לא עשה -- זה הוא שאמרו צובר גורנו לתוכו, ונמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו.

טו) [יא] פירות שנה שנייה שנתערבו בפירות שלישית, או של שלישית ברביעית -- הולכין אחר הרוב. מחצה למחצה -- מפריש מעשר שני מן הכול, אבל לא מעשר עני: שמעשר שני חמור, שהרי הוא קודש; ומעשר עני חול. וכן פירות שהן ספק אם פירות שנייה הן או פירות שלישית, מפריש מהן מעשר שני.

טז) [יב] כל הפטור ממעשר ראשון, פטור מן השני ומן העני; וכל שחייב בראשון, חייב בהן. וכל התורם, מעשר; וכל שאינו תורם, אינו מוציא מעשר זה. וכל מי שאם תרם, תרומתו תרומה -- כך אם עישר מעשר זה, הרי הוא מעשר; וכל מי שאין תרומתו תרומה -- כך אם הוציא מעשר זה, אינו מעשר.

יז) [יג] פירות שהוציא מהן מעשר ראשון, קודם שייקבעו למעשר -- הרי זה אוכל מהן עראי, קודם שיוציא מעשר שני: שאין הראשון קובע לשני. אבל משנקבעו למעשר -- אף על פי שהוציא את הראשון, אסור לאכול מהן עראי, עד שיוציא את השני, או את מעשר עני.

יח) [יד] מעשר שני -- הואיל והוא טעון הבאת מקום, אין מביאין אותו מחוצה לארץ, כבכור בהמה; לפיכך לא חייבו להפריש מעשר שני בסוריה. וייראה לי, שמעשר שני שמפרישין בארץ שנער ובארץ מצריים, פודין אותו שם ומביאין דמיו לירושלים; וכן ייראה לי, שלא חייבו מקומות אלו במעשר שני, אלא כדי לקבוע מעשר עני -- כדי שיהיו עניי ישראל סומכין עליהן.

הלכות מעשר שני ונטע רבעי

הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א