הלכות טומאת צרעת פרק יד

א) צרעת בתים, כשני גריסין זה בצד זה: נמצא רוחב הנגע כמו מקום צמיחת שש שערות בגוף, ואורכו כשתים עשרה שערות בריבוע; והפחות משיעור זה בבתים, טהור. וכל השיעורין, הלכה.

ב) שלושה סימני טומאה יש בבתים -- מראה ירקרק, ומראה אדמדם, והפשיון; וכולן מפורשין בתורה. ושני המראות, מצטרפין זה עם זה. ופשיון הסמוך, כל שהוא; והרחוק, כגריס; אבל החוזר אחר היטוח, כשני גריסין.

ג) אין נגעי בתים מטמאין, עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר -- שנאמר "שקערורות" (ויקרא יד,לז), שיהיו שוקעות בקירות. ובשני המראות מסגירין, או מחליטין. ובפשיון נותצין; ואם פשה אחרי היטוח, נותץ את כל הבית כמו שיתבאר.

ד) כשיראה נגע בבית -- אפילו חכם שהוא יודע שזה נגע ודאי, לא יגזור ויאמר נגע נראה לי, אלא אומר לכוהן, כנגע נראה לי. "וציווה הכוהן ופינו את הבית" (ויקרא יד,לו) -- אפילו חבילי עצים, וחבילי קנים; ואחר כך יבוא הכוהן, וייכנס ויראה הנגע. [ה] ובית אפל, אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו; אלא אם אין הנגע נראה בו, טהור.

ה) ואחר שיראה הכוהן את הנגע, ייצא; ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף, ויסגיר או יחליט או יפטור: שנאמר "ויצא הכוהן מן הבית, אל פתח הבית; והסגיר" (ויקרא יד,לח) -- לא שיסגיר והוא בתוך ביתו, או בתוך בית המנוגע, או תחת המשקוף, אלא בצד פתחו. ואם עמד תחת המשקוף או שהלך לביתו, והסגיר -- הרי זה מוסגר.

ו) אין הבית מיטמא בנגעים עד שיהיה בו ארבע אמות על ארבע אמות או יתר, ויהא לו ארבעה כתלים; והוא בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים, שנאמר "את אבניו ואת עציו, ואת, כל עפר" (ויקרא יד,מה). אבל אם היה בו פחות מארבע אמות על ארבע אמות, או שהיה עגול, או שהיה בעל שלושה כתלים, או בעל חמישה, או שהיה בנוי בספינה, או תלוי על ארבע קורות -- אינו מיטמא בנגעים; היה בנוי על ארבעה עמודים, מיטמא בנגעים.

ז) כמה אבנים יהיו בו, אין פחות משמונה -- שתי אבנים בכל כותל, כדי שיהיה כל כותל ראוי לנגע: שאין הבית מיטמא בנגעים, עד שייראה בו כשני גריסין על שתי אבנים -- שנאמר "את האבנים, אשר בהן הנגע" (ויקרא יד,מ). וכמה עצים יהיו בו, כדי ליתן תחת המשקוף; ועפר, כדי לתת בין פצים לחברו. אבל אם היה בו פחות משיעורין אלו, אינו מיטמא בנגעים.

ח) הלבנים והשיש, אינם חשובין כאבנים. בית שאחד מצידיו מחופה בשיש, ואחד בסלע, ואחד בלבנים, ואחד בעפר -- אינו מיטמא בנגעים. [ט] בית שלא היו בו אבנים ועצים כשיעור, ונראה בו נגע, ואחר כך הביא לו אבנים ועצים ועפר -- הרי זה טהור.

ט) [י] בית שסיככו בזרעים, ביטלן; הואיל ומשמשין תשמיש עץ, הרי הם כעץ, ואם נטמא הבית, נטמאו עימו טומאה חמורה כמו שיתבאר.

י) [יא] ירושלים וחוצה לארץ, אין מיטמאין בנגעים -- שנאמר "בבית, ארץ אחוזתכם" (ויקרא יד,לד), וירושלים לא נתחלקה לשבטים; ובתי הגויים שבארץ ישראל, אין מיטמאין בנגעים.

יא) [יב] הלוקח בתים מן הגויים, ייראה כתחילה. [יג] בית שצידו אחד גוי וצידו אחד ישראל, צידו אחד בארץ וצידו אחד בחוצה לארץ -- אינו מיטמא בנגעים. ושאר כל הבתים שבארץ ישראל מיטמאין בנגעים, בין צבועין בידי אדם בין צבועין בידי שמיים. [יד] בית האישה, בית השותפין, בית הכנסת או בית המדרש שיש בהן דירה לחזנין או לתלמידים -- מיטמאין בנגעים. [טו] קירות האיבוס, וקירות המחיצה שבבית -- אין מיטמאין בנגעים.