הלכות עבודה זרה פרק ז

א) מצות עשה היא לאבד עבודה זרה, ומשמשיה וכל הנעשה בשבילה, שנאמר "אבד תאבדון את כל המקומות" (דברים יב,ב), ונאמר "כי אם כה תעשו להם, מזבחותיהם תיתוצו" (דברים ז,ה).

ב) ובארץ ישראל, מצוה לרדוף אחריה, עד שנאבד אותה מכל ארצנו; אבל בחוצה לארץ, אין אנו מצווין לרדוף אחריה, אלא כל מקום שנכבוש אותו, נאבד כל עבודה זרה שבו, שנאמר "ואיבדתם את שמם, מן המקום ההוא" (דברים יב,ג): בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהן, ואי אתה מצווה לרדוף אחריהן בחוצה לארץ.

ג) [ב] עבודה זרה עצמה, ומשמשיה ותקרובת שלה וכל הנעשה בשבילה, אסור בהנאה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו). וכל הנהנה באחד מכל אלו, לוקה שתיים, אחת משום "ולא תביא תועבה אל ביתך", ואחת משום "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח).

ד) [ג] בהמה שהקריבוה לעבודה זרה, כולה אסורה; אפילו פרשה ועצמותיה וקרניה וטלפיה ועורה, הכול אסור בהנאה. לפיכך אם היה בעור סימן שייוודע בו שזה העור תקרובת עבודה זרה הוא, כגון שהיו עושין שקורעין קרע עגול כנגד הלב ומוציאין הלב, הרי כל אותן העורות שהן כך, אסורין בהנאה; וכן כל כיוצא בזה.

ה) [ד] מה בין עבודה זרה של גוי לעבודה זרה של ישראל -- עבודה זרה של גוי, אסורה בהנאה מיד, שנאמר "פסילי אלוהיהם, תשרפון באש" (דברים ז,כה), משפסלו נעשה לו אלוה; ושל ישראל, אינה אסורה בהנאה עד שתיעבד, שנאמר "ושם בסתר" (דברים כז,טו), עד שיעשה לה דברים שבסתר שהן עבודתה. ומשמשי עבודה זרה, בין של גוי בין של ישראל, אינן אסורין, עד שישתמשו בהן לעבודה זרה.

ו) [ה] העושה עבודה זרה לאחרים -- אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר; ואפילו עשאה לגוי, שהיא אסורה מיד: מפני שאינה נאסרת עד שתיגמר, ומכוש אחרון שגומרה אין בו שווה פרוטה.

ז) הלוקח גרוטאות מן הגויים, ומצא בהן עבודה זרה -- אם נתן מעות ולא משך, יחזירם לגוי; וכן אם משך ולא נתן מעות, אף על פי שהמשיכה בגוי קונה, כמקח טעות הוא; משך ונתן מעות, יוליכם לים המלח. וכן גוי וגר שירשו את אביהן גוי, יכול הגר לומר לגוי טול אתה עבודה זרה ואני מעות, טול אתה יין נסך ואני פירות; ואם משבאו לרשות הגר, אסור.

ח) [ו] צורות שעשו אותן גויים לנואי, מותרין בהנאה; וצורות שעושין אותן לעבודה זרה, אסורין. כיצד, כל הצורות הנמצאות בכפרים -- אסורים בהנאה, מפני שחזקתן שהן עשויין לעבודה זרה. והנמצאות במדינה -- אם היו עומדין על פתח המדינה והיה ביד הצורה צורת מקל או ציפור או כדור או סיף או עטרה וטבעת, חזקתו שהוא לעבודה זרה, ואסור בהנאה; ואם לאו, הרי זה בחזקת לנואי, ומותר.

ט) [ז] צלמים הנמצאים מושלכים בשווקים או בתוך הגרוטאות, הרי אלו מותרין; ואין צריך לומר, שברי צלמים. אבל המוצא יד עבודה זרה או רגלה או אבר מאבריה מושלך, הרי זה אסור בהנאה -- הואיל וידע בוודאי שזה האבר מן הצורה הנעבדת, הרי היא באיסורה, עד שייוודע לו, שביטלוה הגויים.

י) [ח] המוצא כלים ועליהן צורת חמה ולבנה ודרקון, אם היו כלי כסף וזהב או בגדי שני, או שהיו חקוקים על הנזמים ועל הטבעות -- הרי אלו אסורין; ועל שאר הכלים -- מותרין, מפני שחזקתן לנואי. וכן שאר הצורות הנמצאות על כל הכלים, חזקתן לנואי ומותרין.

יא) [ט] עבודה זרה, ומשמשיה, וכל התקרובת שלה -- אוסרים בכל שהן. כיצד, עבודה זרה שנתערבה בצורות של נואי, אפילו אחת בכמה אלפים, יוליך הכול לים המלח; וכן אם נתערב כוס של עבודה זרה בכמה כוסות, או חתיכה מן הבשר שנכנס לביתה בכמה חתיכות, יוליך הכול לים המלח; וכן עור ליבוב שנתערב בכמה עורות, הכול אסור בהנאה.

יב) עבר ומכר עבודה זרה, או אחד ממשמשיה, או תקרובת שלה -- הרי הדמים אסורין בהנאה; ואוסרין בכל שהן כעבודה זרה, שנאמר "והיית חרם כמוהו" (דברים ז,כו): כל שאתה מביא מעבודה זרה, ומכל משמשיה ותקרובתה -- הרי הוא כמוה.

יג) [י] עבודה זרה או אשרה שנשרפה, אפרה אסור בהנאה; וגחלת של עבודה זרה, אסורה. והשלהבת מותרת, מפני שאין בה ממש.

יד) ספק עבודה זרה, אסור; ספק ספקה, מותר. כיצד, כוס של עבודה זרה שנפל באוצר מלא כוסות, כולן אסורים, מפני שעבודה זרה וכל משמשיה אוסרין בכל שהן; פירש כוס אחד מן התערובת ונפל לכוסות שניים, הרי אלו מותרין.

טו) טבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות, ונפלו שתיים מהן לים הגדול, הותרו הכול, שאני אומר אותה הטבעת הייתה בכלל השתיים שנפלו. נתערבה במאה ונתחלקו, ארבעים למקום אחד ושישים למקום, ונפלו הארבעים כולן לטבעות אחרות -- כולן מותרות, שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא; נפלו השישים לטבעות אחרות, כולן אסורות.

טז) [יא] האשרה, בין שהייתה נעבדת, בין שהייתה עבודה זרה מונחת תחתיה -- אסור לישב בצל קומתה; ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה. ואם יש לו דרך אחרת, אסור לו לעבור תחתיה; ואם אין שם דרך אחרת, עובר תחתיה כשהוא רץ.

יז) [יב] אפרוחים שקיננו בה ואינן צריכין לאימן, מותרין; והביצים והאפרוחים שצריכין לאימן, אסורין, שהרי האשרה כמו בסיס להן. והקן עצמו שבראשה, מותר, מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר.

יח) [יג] נטל ממנה עצים, אסורים בהנאה. הסיק בהן את התנור -- יוצן, ואחר כך יסיק בעצים של היתר ויאפה בו. אפה בו את הפת, ולא ציננו -- הפת אסורה בהנאה. נתערבה באחרות -- יוליך דמי אותה הפת לים המלח, כדי שלא ייהנה בה; ושאר הכיכרות מותרות.

יט) [יד] נטל ממנה כדכד וארג בו את הבגד, אסור בהנאה; נתערב בבגדים אחרים, יוליך דמי אותו הבגד לים המלח, ושאר הבגדים מותרין.

כ) ומותר ליטע תחתיה ירקות, בין בימות החמה שהן צריכין לצל, בין בימות הגשמים -- מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת, גורמין לירקות אלו לצמוח: וכל שדבר אסור ודבר מותר גורמין לו, הרי זה מותר בכל מקום.

כא) לפיכך שדה שזיבלה בזבל עבודה זרה, מותר לזרוע אותה; ופרה שפיטמה בכרשיני עבודה זרה, תיאכל; וכן כל כיוצא בזה.

כב) [טו] בשר או יין או פירות שהכינום להקריבם לעבודה זרה, לא נאסרו בהנאה, אף על פי שהכניסו אותן לבית עבודה זרה, עד שיקריבום לפניה; הקריבום לפני עבודה זרה, נעשו תקרובת, ואף על פי שחזרו והוציאום, הרי אלו אסורין לעולם. וכל הנמצא בבית עבודה זרה, אפילו מים ומלח, אסור בהנאה מן התורה; והאוכל ממנו כל שהוא, לוקה.

כג) [טז] המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודה זרה -- אם מצאן דרך ביזיון, הרי אלו מותרין; ואם מצאן דרך כבוד, הרי אלו אסורין. כיצד, מצא כיס מעות תלוי בצווארה, כסות מקופלת ומונחת על ראשה, כלי כפוי על ראשה -- הרי זה מותר, מפני שהוא דרך ביזיון; וכן כל כיוצא בזה. מצא בראשה דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח, הרי זה אסור.

כד) במה דברים אמורים, בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו; אבל אם מצאם לפנים, בין דרך כבוד בין דרך ביזיון, בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי למזבח -- כל הנמצא בפנים, אסור, אפילו מים ומלח. ופעור ומרקוליס, כל הנמצא עימהן בין בפנים בין בחוץ -- אסור בהנאה. וכן אבני מרקוליס -- כל אבן הנראית שהיא עימו, אסורה בהנאה.

כה) [יז] עבודה זרה שהיה לה מרחץ או גינה -- נהנין בהם שלא בטובה, ואין נהנין בהם בטובה. היה לה ולאחרים, נהנין בהן, אפילו בטובת כומרין, ובלבד שלא ייתן שכר.

כו) [יח] מרחץ שיש בה עבודה זרה, מותר לרחוץ בה, מפני שהיא נעשת שם לנואי, ולא לעבודה: שנאמר "אלוהיהם" (דברים ז,כה; דברים יב,ג) -- בזמן שנוהגין בה מנהג אלוהות, ולא בזמן שמבזין אותן, כגון זו שהיא עומדת על הביב, והכול משתינין בפניה. ואם הייתה דרך עבודתה בכך, אסור ליכנס בו.

כז) [יט] סכין של עבודה זרה ששחט בה -- הרי זה מותר, מפני שהוא מקלקל; ואם הייתה בהמה מסוכנת -- הרי זו אסורה, מפני שהוא מתקן והרי זה התיקון מהנאת משמשי עבודה זרה. וכן אסור לחתוך בה בשר, מפני שהוא מתקן; ואם חתך דרך הפסד והשחתה, מותר.