הלכות יסודי התורה פרק ב

א) האל הנכבד והנורא הזה -- מצוה לאוהבו וליראה הימנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה), ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג). [ב] והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ -- מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע ה' הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי לאלוהים, לאל חי" (תהילים מב,ג).

ב) וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך... מה אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה). ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים, כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את ה', כמו שאמרו חכמים בעניין אהבה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם.

ג) כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, נחלק לשלושה חלקים: מהם ברואין שהן מחוברין מגולם וצורה -- והם הווין ונפסדין תמיד, כמו גופות האדם והבהמה והצמחים והמתכות. ומהן ברואין שהן מחוברין מגולם וצורה, אבל אינן משתנים מגוף לגוף ומצורה לצורה כמו הראשונים, אלא צורתן קבועה לעולם, ואינן משתנין כמו אלו -- והן הגלגלים והכוכבים שבהן, ואין גולמם כשאר גלמים ולא צורתם כשאר צורות.

ד) ומהן ברואין צורה בלא גולם כלל -- והן המלאכים, שהמלאכים אינן גוף וגווייה, אלא צורות נפרדות זו מזו. [ד] ומה הוא זה שהנביאים אומרים שראו המלאך אש ובעל כנפיים, הכול במראה הנבואה ודרך חידה, לומר שאינו גוף ואינו כבד כגופות הכבדים, כמו שנאמר "כי ה' אלוהיך, אש אוכלה הוא" (דברים ד,כד), ואינו אש אלא משל. וכמו שנאמר "עושה מלאכיו, רוחות; משרתיו, אש לוהט" (תהילים קד,ד).

ה) ובמה ייפרדו הצורות זו מזו, והרי אינן גופין -- לפי שאינן שווין במציאותן, אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו והוא מצוי מכוחו זה למעלה מזה; והכול נמצאין מכוחו של הקדוש ברוך הוא וטובו. וזה הוא שרמז שלמה בחכמתו ואמר "כי גבוה מעל גבוה שומר, וגבוהים עליהם" (קוהלת ה,ז).

ו) זה שאמרנו למטה ממעלתו, אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחברו, אלא כמו שאומרים בשני חכמים שאחד גדול מחברו בחכמה, שהוא למעלה ממעלתו של זה, וכמו שאומרים בעילה שהיא למעלה מן העלול.

ז) שינוי שמות המלאכים, על שם מעלתם היא; ולפיכך נקראים חיות הקודש והם למעלה מן הכול, ואופנים, ואראלים, וחשמלים, ושרפים, ומלאכים, ואלוהים, ובני אלוהים, וכרובים, ואישים.

ח) כל אלו עשרה השמות שנקראו בהן המלאכים, על שם עשר מעלות שלהן הן. ומעלה שאין למעלה ממנה אלא מעלת האל ברוך הוא, היא מעלת הצורות שנקראת חיות; לפיכך נאמר בנבואה, שהן תחת הכיסא. ומעלה עשירית, היא מעלת הצורה שנקראת אישים, והם המלאכים המדברים עם הנביאים, ונראין להם במראה הנבואה; לפיכך נקראו אישים, שמעלתם קרובה למעלת דעת בני אדם.

ט) [ח] וכל הצורות האלו חיים ומכירין את הבורא, ויודעין אותו דעה גדולה עד למאוד. כל צורה וצורה לפי מעלתה, לא לפי גודלה. אפילו מעלה הראשונה אינה יכולה להשיג אמיתת הבורא כמו שהיא, אלא דעתה קצרה להשיג.

י) אבל משגת ויודעת יתר ממה שמשגת ויודעת צורה שלמטה ממנה; וכן כל מעלה ומעלה, עד מעלה עשירית. ומעלה עשירית גם היא יודעת הבורא דעה שאין כוח בני האדם המחוברין מגולם וצורה יכול להשיג ולידע כמותה. והכול אינן יודעין הבורא, כמו שהוא יודע עצמו.

יא) [ט] כל הנמצאין חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ -- הכול מכוח אמיתו נמצאו. ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גודלו ותפארתו ואמיתו, הוא יודע הכול ואין דבר נעלם ממנו.

יב) [י] הקדוש ברוך הוא מכיר אמיתו, ויודע אותה כמו שהיא. ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו, כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד. אבל הבורא -- הוא ודעתו וחייו אחד, מכל צד ומכל פינה: שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה, היו שם אלוהות הרבה -- הוא וחייו ודעתו. ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד.

יג) נמצאת אומר: הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה, הכול אחד. ודבר זה, אין כוח בפה לאומרו, ולא באוזן לשומעו, ולא בלב האדם להכירו על בורייו. ולפיכך אומרין "חי נפשך" (שמואל א כה,כו) "חי פרעה" (בראשית מב,טו), ואין אומרין "חי ה'" אלא "חי ה'" (שמואל א כה,כו), שאין הבורא וחייו שניים כמו חיי הגופות החיים או כחיי המלאכים.

יד) לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעין אותם, אלא מחמת עצמו ידעם. לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, יודע הכול -- שהכול נסמך בהוויתו לו.

טו) [יא] דברים אלו שאמרנו בעניין זה בשני פרקים אלו, כמו טיפה מן הים הן ממה שצריך לבאר בעניין זה. וביאור כל העיקרים שבשני פרקים אלו -- הוא הנקרא מעשה מרכבה.

טז) [יב] ציווי חכמים הראשונים שלא לדרוש בדברים אלו אלא לאיש אחד בלבד, והוא שיהיה חכם ומבין מדעתו. ואחר כך מוסרין לו ראשי הפרקים, ומודיעין אותו שמץ מן הדבר, והוא מבין מדעתו ויודע סוף הדבר ועומקו.

יז) ודברים אלו דברים עמוקים הן עד למאוד, ואין כל דעת ודעת ראויה לסובלן. ועליהן אמר שלמה בחכמתו דרך משל, "כבשים, ללבושך" (משלי כז,כו); כך אמרו חכמים בפירוש משל זה, דברים שהן כבשונו של עולם יהיו ללבושך, כלומר לך לבדך, ואל תדרוש אותם ברבים. ועליהם אמר "יהיו לך, לבדך; ואין לזרים, איתך" (משלי ה,יז). ועליהם אמר "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד,יא), כך פירשו חכמים הראשונים, דברים שהם כדבש וחלב, יהיו תחת לשונך.