הלכות אבל פרק י

א) השבת עולה למנין אבילות, ואין אבילות בשבת אלא בדברים שבצנעה, כגון עטיפת הראש ותשמיש המטה ורחיצה בחמין, אבל דברים שבגלוי אינו נוהג בהן אבילות, אלא לובש מנעליו וזוקף את המטה, ונותן שלום לכל אדם, ואם יש לו בגד מחליף, ולא ילבש בגד קרוע בשבת, אפילו על אביו ועל אמו, ואם אין לו להחליף מחזיר את הקרע לאחריו.

ב) מאימתי זוקפים את המטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה, ואף על פי כן לא ישב עליה עד שתחשך, ואף על פי שלא נשתייר לו אלא יום אחד חוזר וכופה אותן במוצאי שבת.

ג) הרגלים וכן ראש השנה ויום הכפורים אין דבר מדברי אבילות נוהג בהן, וכל הקובר את מתו אפילו שעה אחת קודם הרגל או קודם ראש השנה ויום הכפורים בטלה ממנו גזירת שבעה, נמצא מונה לאחר ראש השנה ויום הכפורים שלשה ועשרים יום ולאחר הפסח ששה עשר יום, שהרי בטלה גזירת שבעה ושבעת ימי החג הרי ארבעה עשר, וכן אם קבר קודם עצרת מונה אחריה ששה עשר יום אף על פי שהוא יום אחד הרי היא רגל ועולה לשבעה ימים.

ד) קבר את מתו קודם חג הסוכות מונה אחר החג תשעה ימים בלבד, שהרי שמיני עצרת רגל בפני עצמו ונמצא יום טוב הראשון מפסיק שבעה, ושבעת ימי החג, ושמיני של חג רגל אחד הרי אחד ועשרים יום.

ה) הקובר את מתו שבעת ימים קודם רגל מן הרגלים או קודם ראש השנה ויום הכפורים בטלה גזרת שלשים, ומותר לספר ולכבס בערב יום טוב או בערב יום הכפורים שמקצת היום ככולו, ואינו מונה לאחריהם כלום, ואם על אביו ועל אמו הוא מתאבל אפילו מתו קודם הרגל שלשים יום אינו מגלח עד שישלח פרע, או עד שיגערו בו חביריו, ואין הרגלים מפסיקין דבר זה.

ו) חל ששי שלו בערב הרגל ואין צריך לומר חמישי או שלישי, אינו מגלח ולא בטלה ממנו אלא גזירת שבעה בלבד, ואינו מותר לרחוץ ולסוך ולעשות דבר עד שיכנס יום טוב ויום טוב מפסיק שאר השבעה ולאחר יום טוב משלים כל שלשים יום מיום המיתה ואסור בהן בכל חמשה דברים.

ז) חל שביעי שלו להיות בערב הרגל והרי הוא שבת בטלה ממנו גזרת שלשים ומותר לגלח בתוך המועד שהרי אנוס היה ואי אפשר לו לגלח בשבת, וכן מגלח אחר עצרת או אחר ראש השנה ויום הכפורים שהרי בטלה גזירת שלשים ויש לו לגלח בכל עת שירצה.

ח) הקובר את מתו בתוך הרגל לא חלה עליו אבילות כלל, ואינו נוהג אבילות ברגל אלא לאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ונוהג בהן כל דברי אבילות, ומונה שלשים מיום הקבורה ונוהג בשאר השלשים בכל גזירות שלשים.

ט) המקומות שעושין שני ימים טובים מונה השבעה מיום טוב שני האחרון, אף על פי שאינו נוהג אבילות, הואיל ומדבריהם הוא עולה לו מן המנין, ומונה אחריו ששה ימים בלבד ומונה שלשים יום מיום הקבורה כמו שאמרנו.

י) הקובר את מתו ביום טוב שני שהוא יום טוב האחרון, או ביום טוב שני של עצרת, נוהג בו אבילות, הואיל ויום טוב שני מדבריהם ואבילות יום ראשון של תורה ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה, אבל אם קבר ביום טוב שני של ראש השנה אינו נוהג בו אבילות, ששניהן כיום ארוך הן מטעם שביארנו בהלכות קדוש החדש.