הלכות תלמוד תורה פרק ב

א) מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה, ובכל פלך ופלך. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן -- מחרימין את אנשי העיר, עד שמושיבין מלמדי תינוקות; ואם לא הושיבו, מחריבין את העיר: שאין העולם מתקיים, אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

ב) מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע, לפי כוח הבן ובניין גופו; ופחות מבן שש, אין מכניסים אותו. ומכה אותן המלמד, להטיל עליהן אימה. ואינו מכה אותן מכת אויב, מוסר אכזרי; לפיכך לא יכה אותן בשוטים ולא במקלות, אלא ברצועה קטנה.

ג) ויושב ומלמדן כל היום כולו, ומקצת מן הלילה -- כדי לחנכן ללמוד ביום, ובלילה. ולא ייבטלו התינוקות כלל, חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים בסוף היום, ובימים טובים; אבל בשבת, אין קורין לכתחילה, אבל שונין לראשון. ואין מבטלין התינוקות, ואפילו לבניין בית המקדש.

ד) [ג] מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא, או שהוא עושה מלאכה אחרת עימהן, או שהוא מתרשל בלימודן -- הרי הוא בכלל "ארור עושה מלאכת ה', רמייה" (ירמיהו מח,י). לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק. [ד] ומי שאין לו אישה -- לא ילמד תינוקות, מפני אימותיהן שהן באין אצל בניהן; וכן אישה -- לא תלמד תינוקות, מפני אבותיהן שהן באין אצל הבנים.

ה) עשרים וחמישה תינוקות, למדים אצל מלמד אחד. היו יותר על עשרים וחמישה -- עד ארבעים, מושיבין עימו אחר לסייעו בלימודן; היו יותר על ארבעים, מעמידין להן שני מלמדי תינוקות.

ו) מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו, בין במקרא בין בדקדוק. במה דברים אמורים, בשהיו שניהן בעיר אחת, ולא היה הנהר מפסיק ביניהן; אבל מעיר לעיר, או מצד הנהר לצידו אפילו באותה העיר -- אין מוליכין את הקטן, אלא אם כן היה בניין בריא על גבי הנהר, בניין שאינו ראוי ליפול במהרה.

ז) אחד מבני מבוי שביקש להיעשות מלמד, אפילו אחד מבני החצר -- אין יכולין שכניו למחות בידו. וכן מלמד תינוקות שבא חברו ופתח בית ללמד תינוקות בצידו כדי שיבואו תינוקות אחרים, או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה -- אינו יכול למחות בידו, שנאמר "ה' חפץ, למען צדקו; יגדיל תורה, ויאדיר" (ישעיהו מב,כא).