הלכות תלמוד תורה פרק ג

א) בשלושה כתרים נכתרו ישראל -- כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות: כתר כהונה -- זכה בו אהרון, שנאמר "והייתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם" (במדבר כה,יג). כתר מלכות -- זכה בו דויד, שנאמר "זרעו, לעולם יהיה; וכיסאו כשמש, נגדי" (תהילים פט,לז). כתר תורה -- הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכול, שנאמר "מורשה, קהילת יעקוב" (דברים לג,ד); כל מי שירצה, יבוא וייטול.

ב) שמא תאמר שאותן הכתרים גדולים מכתר תורה, הרי הוא אומר "בי, מלכים ימלוכו... בי, שרים ישורו" (משלי ח,טו-טז). הא למדת, שכתר תורה גדול מכתר כהונה וכתר מלכות. [ב] אמרו חכמים, ממזר תלמיד חכמים קודם לכוהן גדול עם הארץ, שנאמר "יקרה היא, מפנינים" (משלי ג,טו), יקרה היא מכוהן גדול, שנכנס לפניי ולפנים.

ג) אין לך מצוה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה, אלא תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן -- שהתלמוד מביא לידי מעשה. לפיכך התלמוד קודם למעשה, בכל מקום: [ד] היה לפניו עשיית מצוה ותלמוד תורה -- אם אפשר למצוה להיעשות על ידי אחרים, לא יפסיק תלמודו; ואם לאו, יעשה המצוה ויחזור לתלמודו.

ד) [ה] תחילת דינו של אדם, אינו נידון אלא על התלמוד, ואחר כך, על שאר מעשיו; לפיכך אמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא שמה -- שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.

ה) [ו] מי שנשאו ליבו לקיים מצוה זו כראוי לה, ולהיות מוכתר בכתרה של תורה -- לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על ליבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד. כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ולא עליך כל המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין ליבטל; אבל אם הרבית תורה, הרבית שכר, והשכר, לפי הצער.

ו) [ז] שמא תאמר, עד שאקבץ ממון ואחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואיפנה מעסקיי ואחזור ואקרא -- אם תעלה מחשבה זו על ליבך, אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם; אלא עשה תורתך קבע, ומלאכתך עראי, ולא תאמר לכשאיפנה אשנה, שמא לא תיפנה.

ז) [ח] כתוב בתורה "לא בשמיים, היא... ולא מעבר לים, היא" (דברים ל,יב-יג): לא בשמיים היא, לא בגסי הרוח היא מצויה; ולא מעבר לים היא, לא במהלכי מעבר לים היא. לפיכך אמרו חכמים, לא כל המרבה בסחורה מחכים; וציוו ואמרו, הווי מעט עסק, ועסוק בתורה.

ח) [ט] דברי תורה נמשלו כמים, שנאמר "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א), לומר לך: מה המים אין מתכנסין במקום מדרון, אלא נזחלין מעליו ומתקבצין במקום אשבורן -- כך דברי תורה, אינן נמצאין בגסי הרוח ולא בלב כל גבה לב, אלא בדכא ושפל רוח, שמתאבק בעפר רגלי החכמים, ומסיר התאוות ותענוגי הזמן מליבו; ועושה מלאכה בכל יום מעט כדי חייו, אם לא היה לו מה יאכל, ושאר יומו ולילו, עוסק בתורה.

ט) [י] כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה -- הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות מדברי תורה, בעולם הזה.

י) אמרו חכמים, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קורדום לחפור בהן. ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה. וסוף אדם זה, שיהא מלסטם את הברייות.

יא) מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם הזה, ולעולם הבא: שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב), אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא, שכולו טוב.

יב) אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה -- אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שינת לעיניו, לעפעפיו תנומה.

יג) אמרו חכמים דרך רמז, "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט,יד), אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו באוהלי החכמה. וכן אמר שלמה בחכמתו, "התרפית, ביום צרה; צר, כוחך" (משלי כד,י); ועוד אמר, "אף חכמתי, עמדה לי" (קוהלת ב,ט), חכמה שלמדתי באף, היא עמדה לי.

יד) אמרו חכמים, ברית כרותה שכל היגע בתלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח; וכל היגע בתלמודו בצנעה, מחכים, שנאמר "ואת צנועים, חכמה" (משלי יא,ב). וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו, תלמודו מתקיים בידו; אבל הקורא בלחש, במהרה הוא שוכח.

טו) [יג] אף על פי שמצוה ללמוד ביום ובלילה, אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה; לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה, ייזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתייה ושיחה וכיוצא בהן, אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה. אמרו חכמים, אין גורנה של תורה, אלא בלילה, שנאמר "קומי רוני בלילה" (איכה ב,יט). וכל העוסק בתורה בלילה, חוט של חסד נמשך עליו ביום, שנאמר "יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שירו עימי" (תהילים מב,ט). וכל בית שאין דברי תורה נשמעין בו בלילה, אש אוכלתו.

טז) "כי דבר ה' בזה" (במדבר טו,לא) -- זה שלא השגיח על דברי תורה, כל עיקר. וכן כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, או שקרא ושנה, ופרש להבלי עולם, והניח תלמודו וזנחו -- הרי זה בכלל, בוזה דבר ה'.

יז) אמרו חכמים, כל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני; וכל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר. ועניין זה מפורש בתורה; הרי הוא אומר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך, בשמחה ובטוב לבב, מרוב, כול. ועבדת את אויביך" (דברים כח,מז-מח); ואומר "למען ענותך ולמען נסותך, להיטיבך באחריתך" (דברים ח,טז).