מצוות לא תעשה

לאו רמה

שלא לגזול, שנאמר "לא תגזול" (ויקרא יט,יג).

לאו רמו

שלא להסיג גבול, שנאמר "לא תסיג גבול ריעך" (דברים יט,יד).

לאו רמז

שלא לעשוק, שנאמר "לא תעשוק את ריעך" (ויקרא יט,יג).

לאו רמח

שלא לכחש בממון חברו, שנאמר "לא תכחשו" (ויקרא יט,יא).

לאו רמט

שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר "לא תשקרו" (ויקרא יט,יא); כלומר, לא תישבע לשקר בממון שיש לחברך בידך.

לאו רנ

שלא יונה במקח וממכר, שנאמר "אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד).

לאו רנא

שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה,יז); זו אונאת דברים.

לאו רנב

שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר "וגר לא תונה" (שמות כב,כ).

לאו רנג

שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר "ולא תלחצנו" (שמות כב,כ).

לאו רנד

שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר "לא תסגיר עבד, אל אדוניו" (דברים כג,טז).

לאו רנה

שלא להונות עבד זה, שנאמר "עימך יישב בקרבך, במקום אשר יבחר... בטוב לו; לא, תוננו" (דברים כג,יז).

לאו רנו

שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר "כל אלמנה ויתום, לא תענון" (שמות כב,כא).

לאו רנז

שלא לעבוד בעבד עברי כעבודת עבד, שנאמר "לא תעבוד בו, עבודת עבד" (ויקרא כה,לט).

לאו רנח

שלא למכור אותו ממכרת עבד, שנאמר "לא יימכרו, ממכרת עבד" (ויקרא כה,מב).

לאו רנט

שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר "לא תרדה בו, בפרך" (ויקרא כה,מג; ויקרא כה,מו).

לאו רס

שלא להניח הגוי לעבוד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לא ירדנו בפרך, לעיניך" (ויקרא כה,נג).

לאו רסא

שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר "לא ימשול למוכרה" (שמות כא,ח).

לאו רסב

שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שארה כסותה ועונתה, לא יגרע" (שמות כא,י); והוא הדין לשאר הנשים.

לאו רסג

שלא למכור אשת יפת תואר להיות שפחה, שנאמר "לא תמכרנה" (דברים כא,יד).

לאו רסד

שלא לכבוש אשת יפת תואר להיות שפחה, שנאמר "לא תתעמר בה" (דברים כא,יד).

לאו רסה

שלא לחמוד, שנאמר "לא תחמוד אשת ריעך" (שמות כ,יג; דברים ה,יז).

לאו רסו

שלא להתאוות, שנאמר "לא תתאווה בית ריעך" (דברים ה,יז).

לאו רסז

שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר "וחרמש לא תניף" (דברים כג,כו).

לאו רסח

שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר "ואכלת ענבים כנפשך שובעך; ואל כלייך, לא תיתן" (דברים כג,כה).

לאו רסט

שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר "לא תוכל, להתעלם" (דברים כב,ג).

לאו רע

שלא להניח בהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר "לא תראה חמור אחיך" (ראה דברים כב,ד).

לאו רעא

שלא לעשות עוול במידה, שנאמר "לא תעשו עוול, במשפט" (ויקרא יט,לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עוול במשפט המידה.

לאו רעב

שלא להיות אצלנו אבן ואבן איפה ואיפה, שנאמר "לא יהיה לך בביתך..." (דברים כה,יד).

לאו רעג

שלא לעוול המשפט, שנאמר "לא תעשו עוול במשפט" (ויקרא יט,טו).

לאו רעד

שלא ליקח שוחד, שנאמר "ושוחד, לא תיקח" (שמות כג,ח).

לאו רעה

שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "ולא תהדר פני גדול" (ויקרא יט,טו).

לאו רעו

שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר "לא תגורו מפני איש" (דברים א,יז).

לאו רעז

שלא לרחם על עני בדין, שנאמר "ודל, לא תהדר בריבו" (שמות כג,ג).

לאו רעח

שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר "לא תטה משפט אביונך" (שמות כג,ו); זה אביון במצוות.

לאו רעט

שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר "לא תחוס, עינך" (דברים יט,כא).

לאו רפ

שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר "לא תטה, משפט גר יתום" (דברים כד,יז).

לאו רפא

שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר "לא תישא, שמע שוא" (שמות כג,א).

לאו רפב

שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד, שנאמר "לא תהיה אחרי רבים, לרעות" (שמות כג,ב).

לאו רפג

שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר "לא תענה על ריב, לנטות" (שמות כג,ב).

לאו רפד

שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א,יז).

לאו רפה

שלא להעיד בשקר, שנאמר "לא תענה בריעך עד שקר" (שמות כ,יב).

לאו רפו

שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר "אל תשת ידך עם רשע, להיות עד חמס" (שמות כג,א).

לאו רפז

שלא יעיד קרוב, שנאמר "לא יומתו אבות על בנים" (דברים כד,טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר קרובים.

לאו רפח

שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לא יקום עד אחד באיש" (דברים יט,טו).

לאו רפט

שלא להרוג נקי, שנאמר "לא, תרצח" (שמות כ,יב; דברים ה,טז).

לאו רצ

שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר "ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג,ז).

לאו רצא

שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר "ועד אחד, לא יענה בנפש" (במדבר לה,ל).

לאו רצב

שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר "ולא ימות הרוצח, עד עומדו לפני העדה" (במדבר לה,יב).

לאו רצג

שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר "וקצותה, את כפה: לא תחוס, עינך" (דברים כה,יב).

לאו רצד

שלא לענוש האנוס, שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב,כו).

לאו רצה

שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר "ולא תקחו כופר לנפש רוצח" (במדבר לה,לא).

לאו רצו

שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר "ולא תקחו כופר, לנוס אל עיר מקלטו" (במדבר לה,לב).

לאו רצז

שלא לעמוד על הדם, שנאמר "לא תעמוד על דם ריעך" (ויקרא יט,טז).

לאו רצח

שלא להניח מכשול, שנאמר "לא תשים דמים בביתך" (דברים כב,ח).

לאו רצט

שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר "ולפני עיוור, לא תיתן מכשול" (ויקרא יט,יד).

לאו ש

שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר "לא יוסיף: פן יוסיף" (דברים כה,ג).

לאו שא

שלא לרגל, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז).

לאו שב

שלא לשנוא בלב, שנאמר "לא תשנא את אחיך, בלבבך" (ויקרא יט,יז).

לאו שג

שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז).

לאו שד

שלא לנקום, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט,יח).

לאו שה

שלא לנטור, שנאמר "לא תיטור" (ויקרא יט,יח).

לאו שו

שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב,ו).

לאו שז

שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר "ואת הנתק, לא יגלח" (ויקרא יג,לג).

לאו שח

שלא לתלוש סימני הצרעת, שנאמר "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד,ח).

לאו שט

שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד).

לאו שי

שלא להחיות מכשף, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב,יז).

לאו שיא

שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי ציבור כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כד,ה).

לאו שיב

שלא להמרות פי בית דין, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר אשר יגידו לך" (ראה דברים יז,יא).

לאו שיג

שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם -- אותו תשמרו, לעשות: לא תוסף עליו" (דברים יג,א).

לאו שיד

שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א).

לאו שטו

שלא לקלל הדיין, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז).

לאו שטז

שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תאור" (שמות כב,כז).

לאו שיז

שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר "לא תקלל חירש" (ויקרא יט,יד).

לאו שיח

שלא לקלל אב ואם, שנאמר "ומקלל אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,יז).

לאו שיט

שלא להכות אב ואם, שנאמר "ומכה אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,טו).

לאו שכ

שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ,ט; דברים ה,יג).

לאו שכא

שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו" (שמות טז,כט).

לאו שכב

שלא לענוש בשבת, שנאמר "לא תבערו אש, בכול מושבותיכם" (שמות לה,ג).

לאו שכג

שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).

לאו שכד

שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר בו "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).

לאו שכה

שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו).

לאו שכו

שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א).

לאו שכז

שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו "כל מלאכה, לא תעשו" (ויקרא טז,כט; ויקרא כג,כח; ויקרא כג,לא; במדבר כט,ז).

לאו שכח

שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לה; ויקרא כג,לו; במדבר כט,יב).

לאו שכט

שלא לעשות מלאכה ביום השמיני של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה).

לאו של

שלא לגלות ערוות אם, שנאמר "אימך היא, לא תגלה ערוותה" (ויקרא יח,ז).

לאו שלא

שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר "ערוות אחותך... לא תגלה" (ויקרא יח,ט).

לאו שלב

שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר "ערוות אשת אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,ח).

לאו שלג

שלא לגלות ערוות אחותו מן האב או מן האם, שנאמר "ערוות בת אשת אביך מולדת אביך, אחותך היא -- לא תגלה, ערוותה" (ויקרא יח,יא).

לאו שלד

שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר "ערוות בת בנך" (ויקרא יח,י).

לאו שלה

שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר "או בת בתך, לא תגלה ערוותן" (ויקרא יח,י).

לאו שלו

שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.

לאו שלז

שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר "ערוות אישה ובתה, לא תגלה" (ויקרא יח,יז).

לאו שלח

שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר "את בת בנה" (ויקרא יח,יז).

לאו שלט

שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר "ואת בת בתה, לא תיקח" (ויקרא יח,יז).

לאו שמ

שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר "ערוות אחות אימך, לא תגלה" (ויקרא יח,יג).

לאו שמא

שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר "ערוות אחות אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יב).

לאו שמב

שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר "אל אשתו לא תקרב, דודתך היא" (ויקרא יח,יד).

לאו שמג

שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר "ערוות כלתך, לא תגלה" (ויקרא יח,טו).

לאו שמד

שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר "ערוות אשת אחיך, לא תגלה" (ויקרא יח,טז).

לאו שמה

שלא לגלות ערוות אחות אשתו, שנאמר "ואישה אל אחותה, לא תיקח" (ויקרא יח,יח).

לאו שמו

שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר "ואל אישה, בנידת טומאתה -- לא תקרב" (ויקרא יח,יט).

לאו שמז

שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר "ואל אשת, עמיתך -- לא תיתן שכובתך, לזרע" (ויקרא יח,כ).

לאו שמח

שלא לשכב עם בהמה, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך, לזרע" (ראה ויקרא יח,כג).

לאו שמט

שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר "ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה" (ויקרא יח,כג).

לאו שנ

שלא לשכב עם זכר, שנאמר "ואת זכר -- לא תשכב" (ויקרא יח,כב).

לאו שנא

שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר "ערוות אביך... לא תגלה" (ויקרא יח,ז).

לאו שנב

שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר "ערוות אחי אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יד).

לאו שנג

שלא ליקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר "אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.

לאו שנד

שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג).

לאו שנה

שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר "לא תהיה קדשה" (דברים כג,יח).

לאו שנו

שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר "לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה" (דברים כד,ד).

לאו שנז

שלא תינשא היבמה לאיש זר חוץ מיבמה, שנאמר "לא תהיה אשת המת" (דברים כה,ה).

לאו שנח

שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (דברים כב,כט).

לאו שנט

שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב,יט).

לאו שס

שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא" (דברים כג,ב).

לאו שסא

שלא לסרס זכר מכל המינין, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב,כד).

לאו שסב

שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי" (דברים יז,טו).

לאו שסג

שלא ירבה לו המלך סוסים, שנאמר "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז,טז).

לאו שסד

שלא ירבה לו המלך נשים, שנאמר "לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז).

לאו שסה

שלא ירבה לו המלך כסף וזהב, שנאמר "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז,יז).

מצוות א

אלו הן שש מאות ושלוש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיניי, הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן; וכל אותן הכללות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה, היא תורה שבעל פה שקיבלו בית דין מפי בית דין.

מצוות ב

ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה, וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל -- כגון מקרא מגילה, ונר חנוכה, ותענית תשעה באב, וידיים, ועירובין. ויש לכל מצוה ומצוה מאלו פירושין ודקדוקין; והכול יתבאר בחיבור זה.

מצוות ג

כל אלו המצוות שנתחדשו -- חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר "לא תסור, מן הדבר..." (דברים יז,יא); ואינן תוספת על מצוות התורה.

מצוות ד

ועל מה הזהירה תורה "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א) -- שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות.

מצוות ה

אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה, או דרך הוראה, או דרך גזירה -- אין זו תוספת: שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה. ואלו אמרו כן, היו מוסיפין על התורה.

מצוות ו

אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, שנאמר "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" (ראה דברים ד,ז).

מצוות ז

ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.