מצוות לא תעשה

לאו קכג

שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר "ולא תוציא מן הבית" (ראה שמות יב,מו).

לאו קכד

שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר "לא תיאפה חמץ, חלקם" (ויקרא ו,י).

לאו קכה

שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל" (שמות יב,ט).

לאו קכו

שלא להאכיל בשר פסח לגר תושב, שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב,מה).

לאו קכז

שלא יאכל הערל בשר פסח, שנאמר "וכל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב,מח).

לאו קכח

שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר "כל בן נכר, לא יאכל בו" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.

לאו קכט

שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר "והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו" (ויקרא ז,כ).

לאו קל

שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל" (ויקרא ז,יט).

לאו קלא

שלא לאכול נותר, שנאמר "ואוכליו עוונו יישא... ונכרתה הנפש ההיא" (ויקרא יט,ח).

לאו קלב

שלא לאכול פיגול, שנאמר "המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא" (ויקרא ז,יח); והוא בכרת.

לאו קלג

שלא יאכל זר תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).

לאו קלד

שלא יאכל אפילו תושב כוהן ושכירו תרומה, שנאמר "תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).

לאו קלה

שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.

לאו קלו

שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר "איש מזרעך... בקודשים לא יאכל" (ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד).

לאו קלז

שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר "ובת כוהן -- כי תהיה, לאיש זר: היא, בתרומת הקודשים לא תאכל" (ויקרא כב,יב).

לאו קלח

שלא תיאכל מנחת כוהן, שנאמר "וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז).

לאו קלט

שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה" (ויקרא ו,כג).

לאו קמ

שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר "לא תאכל, כל תועבה" (דברים יד,ג); מפי השמועה למדנו שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.

לאו קמא

שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך" (דברים יב,יז).

לאו קמב

שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר "תירושך" (דברים יב,יז).

לאו קמג

שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר "ויצהרך" (דברים יב,יז).

לאו קמד

שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל... ובכורות" (דברים יב,יז).

לאו קמה

שלא יאכלו הכוהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר "לא תוכל... בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו "לא תוכל לאכול בשעריך" (שם) אקרא בו.

לאו קמו

שלא לאכול בשר העולה, שנאמר "לא תוכל... ונדריך אשר תידור" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. וזו היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורין ליהנות מהן; ואם נהנה, מעל.

לאו קמז

שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר "לא תוכל... ונדבותיך" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.

לאו קמח

שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר "וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט,לג).

לאו קמט

שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר "לא תוכל... ותרומת ידך" (דברים יב,יז); אלו הביכורים.

לאו קנ

שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר "לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו,יד).

לאו קנא

שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד).

לאו קנב

שלא להוציא דמי מעשר שני בדברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר "ולא נתתי ממנו, למת" (דברים כו,יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, "נתתי ממנו למת" אקרא בו.

לאו קנג

שלא לאכול הטבל; והטבל הוא דבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומות ה': שנאמר "ולא יחללו, את קודשי בני ישראל -- את אשר ירימו, לה'" (ויקרא כב,טו); כלומר, דברים שהם עתידין להרים אותן לה', לא יעשו אותן חול ויאכלו אותן בטבלן.

לאו קנד

שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב,כח), לא תאחר דבר הראוי להקדימו.

לאו קנה

שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג,כב).

לאו קנו

שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר "ולא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו).

לאו קנז

שלא לעבור על דברים שאסר אדם על עצמו, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג).

לאו קנח

שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר "אישה זונה וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

לאו קנט

שלא ייקח כוהן חללה, שנאמר "וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

לאו קס

שלא ייקח גרושה, שנאמר "ואישה גרושה מאישה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

לאו קסא

שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח" (ויקרא כא,יד).

לאו קסב

שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושין, מפני שמחללה, שנאמר "לא יחלל זרעו" (ויקרא כא,טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.

לאו קסג

שלא ייכנס כוהן למקדש פרוע ראש, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י,ו).

לאו קסד

שלא ייכנס כוהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו" (ויקרא י,ו).

לאו קסה

שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" (ויקרא י,ז).

לאו קסו

שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר "לנפש לא ייטמא" (ויקרא כא,א).

לאו קסז

שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר "לאביו ולאימו, לא ייטמא" (ויקרא כא,יא).

לאו קסח

שלא ייכנס כוהן גדול עם מת, שנאמר "ועל כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא,יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.

לאו קסט

שלא ייקח שבט לוי חלק בארץ ישראל, שנאמר "ונחלה לא יהיה לו" (דברים יח,ב).

לאו קע

שלא ייקח שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר "לא יהיה לכוהנים הלויים... חלק ונחלה" (דברים יח,א).

לאו קעא

שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר "לא תשימו קורחה בין עיניכם -- למת" (דברים יד,א).

לאו קעב

שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר "אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה" (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז).

לאו קעג

שלא לאכול דג טמא, שנאמר "ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו" (ויקרא יא,יא).

לאו קעד

שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו" (ויקרא יא,יג).

לאו קעה

שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר "כול שרץ העוף, טמא הוא לכם: לא, ייאכל" (דברים יד,יט).

לאו קעו

שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר "וכל השרץ, השורץ על הארץ -- שקץ הוא, לא ייאכל" (ויקרא יא,מא).

לאו קעז

שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר "ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא,מד).

לאו קעח

שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר "לכל השרץ, השורץ על הארץ -- לא תאכלום" (ויקרא יא,מב).

לאו קעט

שלא לאכול שרץ המים, שנאמר "אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ, השורץ" (ויקרא יא,מג).

לאו קפ

שלא לאכול מתה, שנאמר "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד,כא).

לאו קפא

שלא לאכול טריפה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב,ל).

לאו קפב

שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר "לא תאכל הנפש, עם הבשר" (דברים יב,כג).

לאו קפג

שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב,לג).

לאו קפד

שלא לאכול דם, שנאמר "וכל דם לא תאכלו" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו).

לאו קפה

שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז -- לא תאכלו" (ויקרא ז,כג).

לאו קפו

שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא).

לאו קפז

שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.

לאו קפח

שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר "ולא ייאכל את בשרו" (שמות כא,כח).

לאו קפט

שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר "ולחם... לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

לאו קצ

שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר "וקלי... לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

לאו קצא

שלא לאכול כרמל מן החדש, שנאמר "וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

לאו קצב

שלא לאכול עורלה, שנאמר "שלוש שנים, יהיה לכם ערלים -- לא ייאכל" (ויקרא יט,כג).

לאו קצג

שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר "פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם" (דברים כב,ט); זהו איסור אכילה.

לאו קצד

שלא לשתות יין נסך, שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" (דברים לב,לח).

לאו קצה

שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר "בננו זה... זולל, וסובא" (דברים כא,כ).

לאו קצו

שלא לאכול ביום הצום, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה" (ויקרא כג,כט).

לאו קצז

שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "ולא ייאכל, חמץ" (שמות יג,ג).

לאו קצח

שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר "כל מחמצת, לא תאכלו" (שמות יב,כ).

לאו קצט

שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז,ג).

לאו ר

שלא ייראה חמץ, שנאמר "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג,ז).

לאו רא

שלא יימצא חמץ, שנאמר "שאור, לא יימצא בבתיכם" (שמות יב,יט).

לאו רב

שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר "וכל משרת ענבים" (במדבר ו,ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר "חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה" (שם).

לאו רג

שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר "וענבים לחים" (במדבר ו,ג).

לאו רד

שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר "ויבשים לא יאכל" (במדבר ו,ג).

לאו רה

שלא יאכל חרצנים, שנאמר "מחרצנים... לא יאכל" (במדבר ו,ד).

לאו רו

שלא יאכל זוגין, שנאמר "ועד זג -- לא יאכל" (במדבר ו,ד).

לאו רז

שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר "לאביו ולאימו... לא ייטמא" (במדבר ו,ז).

לאו רח

שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר "על כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא,יא; וראה במדבר ו,ו).

לאו רט

שלא יגלח הנזיר, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" (במדבר ו,ה).

לאו רי

שלא לקצור כל השדה, שנאמר "לא תכלה פאת שדך לקצור" (ויקרא יט,ט).

לאו ריא

שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר "ולקט קצירך, לא תלקט" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).

לאו ריב

שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט,י).

לאו ריג

שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט,י).

לאו ריד

שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר "לא תשוב לקחתו" (דברים כד,יט); וכן כל האילנות, שנאמר "לא תפאר אחריך" (דברים כד,כ).

לאו רטו

שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט).

לאו רטז

שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר "לא תזרע כרמך, כלאיים" (דברים כב,ט).

לאו ריז

שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו, שנאמר "בהמתך לא תרביע כלאיים" (ויקרא יט,יט).

לאו ריח

שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו" (דברים כב,י).

לאו ריט

שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה,ד).

לאו רכ

שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר "שדך לא תזרע" (ויקרא כה,ד).

לאו רכא

שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה,ד).

לאו רכב

שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור" (ויקרא כה,ה).

לאו רכג

שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר "ואת עינבי נזיריך לא תבצור" (ויקרא כה,ה).

לאו רכד

שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר "לא תזרעו" (ויקרא כה,יא).

לאו רכה

שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו "לא תקצרו את ספיחיה" (ויקרא כה,יא).

לאו רכו

שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר שנים, שנאמר בו "ולא תבצרו את נזיריה" (ויקרא כה,יא).

לאו רכז

שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר "והארץ, לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה,כג).

לאו רכח

שלא לשנות מגרש הלויים ושדותיהם, שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.

לאו רכט

שלא לעזוב את הלויים, שנאמר "הישמר לך, פן תעזוב את הלוי" (דברים יב,יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל ורגל.

לאו רל

שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר "לא ייגוש את ריעהו" (דברים טו,ב).

לאו רלא

שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר "הישמר לך פן יהיה דבר" (דברים טו,ט). זה הכלל, כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.

לאו רלב

שלא יימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר "לא תאמץ את לבבך" (דברים טו,ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יותר על שביטל עשה עובר על לא תעשה.

לאו רלג

שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר "לא תשלחנו, ריקם" (דברים טו,יג).

לאו רלד

שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב,כד).

לאו רלה

שלא להלוות ברבית לישראל, שנאמר "את כספך -- לא תיתן לו, בנשך" (ויקרא כה,לז).

לאו רלו

שלא ללוות ברבית, שנאמר "לא תשיך לאחיך" (דברים כג,כ); כן למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.

לאו רלז

שלא להשית יד בין לווה ומלווה ברבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב,כד).

לאו רלח

שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר "לא תלין פעולת שכיר, איתך" (ויקרא יט,יג).

לאו רלט

שלא ימשכן בעל חובו בזרוע, שנאמר "לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו" (דברים כד,י).

לאו רמ

שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר "לא תשכב, בעבוטו" (דברים כד,יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא השיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.

לאו רמא

שלא למשכן האלמנה, שנאמר "ולא תחבול, בגד אלמנה" (דברים כד,יז).

לאו רמב

שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש, שנאמר "לא יחבול ריחיים, ורכב" (דברים כד,ו).

לאו רמג

שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר "לא, תגנוב" (שמות כ,יב; דברים ה,טז); זו גניבת נפש.

לאו רמד

שלא לגנוב ממון, שנאמר "לא, תגנובו" (ויקרא יט,יא); זו גניבת ממון.