הלכות אבל פרק יב

א) ההספד כבוד המת הוא, לפיכך כופין את היורשין ליתן שכר מקוננים והמקוננות וסופדין אותו, ואם צוה שלא יספדוהו אין סופדין אותו, אבל אם צוה שלא יקבר אין שומעין לו, שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו.

ב) כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי ליקבר בחייו, וכל המוריד דמעות על אדם כשר הרי שכרו שמור על כך אצל הקדוש ברוך הוא.

ג) אין מניחין ספר תורה על מטתו של חכם, ואין משנין אותו ממטה למטה, ואין מוציאין מטתו אלא דרך פתחים, לא שישלשלוה דרך גגות, ובשאר העם מותר לעשות.

ד) אין פוחתין משבעה מעמדות למת, ואין עושין מעמד ומושב בפחות מעשרה, ואין עושין אלא בקרובים, ואין עושין אלא ביום ראשון ובבית הקברות ובמקום שנהגו, כיצד עושין במקום שנהגו, מעמידין שאר הקרובים ובני משפחה שאינן בני אבל, ואומרין לפניהם דברי קינות וכיוצא בהן, ואחר כך אומר שבו יקרים שבו, ואומר לפניהם דברים אחרים כשהן יושבין ואחר כך עמדו יקרים עמודו, ואומר כשהן עומדין וחוזר ואומר כך שבע פעמים.

ה) כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כך עושין לנשים ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום, אבל אין מניחין מטת האשה ברחוב לעולם שזה גנאי לאשה, אלא סמוך למיתתה קבורתה.

ו) המלקט עצמות אין אומרים עליהם קינים ונהי, ולא ברכת אבילים ולא תנחומי אבילים, אבל אומרים עליהן דברי שבח להקדוש ברוך הוא ודברי כבושים.

ז) המפנה ארונו של מת ממקום למקום, אם שדרו קיימת עומדין עליו בשורה, ואומרים עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים, ומספידין אותו אף על פי שהעבירוהו לאחר שנים עשר חדש, ואם אין שדרו קיימת אין מספידין אותו, ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבילים ולא תנחומי אבילים, ואלו הן ברכת אבילים דברים שאומרים בבית האבל, תנחומי אבילים שאומרים בשורה.

ח) המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהן כל היום כולו, ולערב אין מתאבל אפילו צרורין לו בסדינו, ואין אומרין עליהן קינות.

ט) אין מספידין את הקטנים, ובן כמה שנים יהיה ראוי להספד, בני עניים או בני זקנים בני חמש, ובני עשירים בני שש, אחד זכרים ואחד נקבות.

י) תינוק שמת כל שלשים יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ובשני אנשים, אבל לא באיש אחד ובשתי נשים מפני הייחוד, ואין עומדין עליו בשורה, ואין אומרין עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים, בן שלשים יום גמורים יוצא בגלוסקמא קטנה הניטלת באגפיים, ועומדין עליו בשורה, ואומרין עליו ברכת אבילים ותנחומי אבילים, בן שנים עשר חדש יוצא במטה.

יא) כל היוצא במטה רבים מצהיבין עליו, וכל שאינו יוצא במטה אין רבים מצהיבין עליו, וכל הניכר לרבים רבים מתעסקין בו, וכל שאינו ניכר לרבים אין רבים חייבין להתעסק בו, ומקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לפני המטה, לאחר המטה יוצאות לאחר המטה.

יב) העבדים והשפחות אין מספידין אותן ואין עומדין עליהן בשורה, ואין אומרים עליהן ברכת אבילים ותנחומי אבילים, אלא אומרין לו כשם שאומרין לו על שורו ועל חמורו המקום ימלא חסרונך.