מצוות עשה

עשה פד

להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).

עשה פה

להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.

עשה פו

לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים, שנאמר "רק בכל אוות נפשך תזבח" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.

עשה פז

להיות התמורה קודש, שנאמר "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).

עשה פח

לאכול שיירי מנחות, שנאמר "והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו" (ויקרא ו,ט).

עשה פט

לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט,לג).

עשה צ

לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא" (ויקרא ז,יט).

עשה צא

לשרוף הנותר, שנאמר "והנותר, מבשר הזבח -- ביום, השלישי, באש, יישרף" (ויקרא ז,יז).

עשה צב

לגדל הנזיר שיערו, שנאמר "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה).

עשה צג

לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו,ט).

עשה צד

לקיים אדם כל מה שיוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר "מוצא שפתיך, תשמור ועשית" (דברים כג,כד).

עשה צה

לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בתורה.

עשה צו

להיות כל הנוגע בנבילה טמא, שנאמר "וכי ימות מן הבהמה" (ויקרא יא,לט).

עשה צז

להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא,כט).

עשה צח

להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר ייאכל" (ויקרא יא,לד).

עשה צט

להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.

עשה ק

להיות היולדת טמאה כנידה.

עשה קא

להיות המצורע טמא ומטמא.

עשה קב

להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.

עשה קג

להיות בית מנוגע מטמא.

עשה קד

להיות הזב מטמא.

עשה קה

להיות שכבת זרע מטמאה.

עשה קו

להיות הזבה מטמאה.

עשה קז

להיות המת מטמא.

עשה קח

להיות מי נידה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין לאדם טמא מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טמאין אלו, רוב משפטי כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.

עשה קט

להיות הטהרה מכל הטומאות בטבילה במי מקוה, שנאמר "ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טו,טז); למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.

עשה קי

להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר "זאת תהיה תורת המצורע" (ויקרא יד,ב).

עשה קיא

להיות המצורע מגלח את כל שיערו, שנאמר "והיה ביום השביעי יגלח את כל שיערו" (ויקרא יד,ט).

עשה קיב

להיות המצורע ידוע לכול בדברים האמורים בו, "בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע, ועל שפם, יעטה; וטמא טמא, יקרא" (ויקרא יג,מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.

עשה קיג

לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר "והייתה לעדת בני ישראל" (במדבר יט,ט).

עשה קיד

להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר "איש, כי יפליא נדר" (ויקרא כז,ב).

עשה קטו

להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר "והעמיד את הבהמה" (ויקרא כז,יא).

עשה קטז

להיות מעריך ביתו נותן כערך הכוהן, שנאמר "והעריכו הכוהן" (ויקרא כז,יד).

עשה קיז

להיות מקדיש שדהו נותן כערך הקצוב בפרשה, שנאמר "והיה ערכך, כפי זרעו" (ראה ויקרא כז,טז).

עשה קיח

לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר "ואת אשר חטא מן הקודש ישלם" (ויקרא ה,טז).

עשה קיט

להיות נטע רבעי קודש, שנאמר "יהיה, כל פרייו -- קודש הילולים" (ויקרא יט,כד).

עשה קכ

להניח פיאה.

עשה קכא

להניח לקט.

עשה קכב

להניח עומר השכחה.

עשה קכג

להניח עוללות בכרם.

עשה קכד

להניח פרט הכרם. לפי שבכל אלו נאמר "לעני ולגר תעזוב אותם" (ויקרא יט,י; ויקרא כג,כב); וזהו מצות עשה שלהם.

עשה קכה

להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר "ראשית, ביכורי אדמתך" (שמות כג,יט; שמות לד,כו).

עשה קכו

להפריש תרומה גדולה לכוהן, שנאמר "ראשית דגנך... תיתן לו" (דברים יח,ד).

עשה קכז

להפריש מעשר דגן ללויים, שנאמר "כל מעשר הארץ..." (ויקרא כז,ל).

עשה קכח

להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר "עשר תעשר" (דברים יד,כב); מפי השמועה למדו שהוא מעשר שני.

עשה קכט

להיות הלויים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכוהנים, שנאמר "ואל הלויים תדבר" (במדבר יח,כו).

עשה קל

להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר "מקצה שלוש שנים, תוציא את כל מעשר תבואתך" (דברים יד,כח).

עשה קלא

להודות וידוי מעשר, שנאמר "ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש" (דברים כו,יג).

עשה קלב

לקרות על הביכורים, שנאמר "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,ה).

עשה קלג

להפריש חלה לכוהן, שנאמר "ראשית, עריסותיכם -- חלה, תרימו תרומה" (במדבר טו,כ).

עשה קלד

להשמיט קרקע, שנאמר "והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג,יא).

עשה קלה

לשבות מעבודת הארץ, שנאמר "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא).

עשה קלו

לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר "וקידשתם, את שנת החמישים שנה" (ויקרא כה,י).

עשה קלז

לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה,ט).

עשה קלח

ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" (ויקרא כה,כד).

עשה קלט

להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר "ואיש, כי ימכור בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה,כט).

עשה קמ

למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר "וספרת לך, שבע..." (ויקרא כה,ח).

עשה קמא

להשמיט כספים בשביעית, שנאמר "שמוט כל בעל משה ידו" (דברים טו,ב).

עשה קמב

לנגוש לנוכרי, שנאמר "את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך את אחיך, תשמט ידך" (דברים טו,ג).

עשה קמג

ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר "ונתן, לכוהן, הזרוע" (דברים יח,ג).

עשה קמד

ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר "וראשית גז צאנך -- תיתן לו" (דברים יח,ד).

עשה קמה

לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר "אך כל חרם אשר יחרים" (ויקרא כז,כח).

עשה קמו

לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר יאכל בשרם, שנאמר "וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב,כא).

עשה קמז

לכסות דם חיה ועוף, שנאמר "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" (ויקרא יז,יג).

עשה קמח

לשלח אם ציפור מן הקן, שנאמר "שלח תשלח את האם" (דברים כב,ז).

עשה קמט

לבדוק בסימני בהמה, שנאמר "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב).

עשה קנ

לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר "כל ציפור" (דברים יד,יא).

עשה קנא

לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר "אשר לו כרעיים" (ויקרא יא,כא).

עשה קנב

לבדוק בסימני דגים, שנאמר "את זה, תאכלו, מכול, אשר במים" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).

עשה קנג

לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב).

עשה קנד

לשבות בשבת, שנאמר "וביום השביעי תשבות" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).

עשה קנה

לקדש שבת, שנאמר "זכור את יום השבת, לקדשו" (שמות כ,ז).

עשה קנו

לבער חמץ, שנאמר "ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב,טו).

עשה קנז

לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר "והגדת לבנך, ביום ההוא" (שמות יג,ח).

עשה קנח

לאכול מצה בליל זה, שנאמר "בערב, תאכלו, מצות" (שמות יב,יח).

עשה קנט

לשבות בראשון של פסח, שנאמר "וביום הראשון, מקרא קודש" (שמות יב,טז).

עשה קס

לשבות בשביעי בו, שנאמר "וביום השביעי, מקרא קודש" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).

עשה קסא

לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר "וספרתם לכם, ממוחרת השבת" (ויקרא כג,טו).

עשה קסב

לשבות ביום החמישים, שנאמר "וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש" (ויקרא כג,כא).

עשה קסג

לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר "באחד לחודש, יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג,כד).

עשה קסד

להתענות בעשירי בו, שנאמר "ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).

עשה קסה

לשבות ביום הצום, שנאמר "שבת שבתון" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).

עשה קסו

לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר "ביום הראשון, מקרא קודש" (ויקרא כג,לה).