מצוות לא תעשה

לאו א

מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש אלוה זולתי ה', שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).

לאו ב

שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר "לא תעשה לך פסל" (שמות כ,ג; דברים ה,ז).

לאו ג

שלא לעשות עבודה זרה אפילו לאחרים, שנאמר "ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם" (ויקרא יט,ד).

לאו ד

שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר "לא תעשון, איתי" (שמות כ,יט).

לאו ה

שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר "לא תשתחווה להם" (שמות כ,ד; דברים ה,ח).

לאו ו

שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם, שנאמר "ולא תועבדם" (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).

לאו ז

שלא להעביר בנו למולך, שנאמר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח,כא).

לאו ח

שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר "אל תפנו אל האובות" (ויקרא יט,לא).

לאו ט

שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר "ואל היידעונים" (ויקרא יט,לא).

לאו י

שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר "אל תפנו, אל האלילים" (ויקרא יט,ד).

לאו יא

שלא להקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך, מצבה" (דברים טז,כב).

לאו יב

שלא ליתן אבן משכית, שנאמר "ואבן משכית לא תיתנו בארצכם" (ויקרא כו,א).

לאו יג

שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר "לא תיטע לך אשרה, כל עץ" (דברים טז,כא).

לאו יד

שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך" (שמות כג,יג).

לאו טו

שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר "ולא יישמע על פיך" (ראה שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.

לאו טז

שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית "ולא יוסיפו לעשות" (דברים יג,יב).

לאו יז

שלא לאהוב המסית, שנאמר "לא תאבה לו" (דברים יג,ט).

לאו יח

שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר "ולא תשמע אליו" (דברים יג,ט).

לאו יט

שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר "לא תחוס עינך, עליו" (דברים יג,ט).

לאו כ

שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר "לא תחמול" (דברים יג,ט).

לאו כא

שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו" (דברים יג,ט).

לאו כב

שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם" (דברים ז,כה).

לאו כג

שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר "לא תיבנה עוד" (דברים יג,יז).

לאו כד

שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח).

לאו כה

שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו).

לאו כו

שלא להתנבא בשמה, שנאמר "ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים" (דברים יח,כ).

לאו כז

שלא להתנבא בשקר, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו" (דברים יח,כ).

לאו כח

שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "לא תשמע, אל דברי הנביא" (דברים יג,ד).

לאו כט

שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר "לא תגור ממנו" (דברים יח,כב).

לאו ל

שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ,כג).

לאו לא

שלא לקסום, שנאמר "לא יימצא בך... קוסם קסמים" (דברים יח,י).

לאו לב

שלא לעונן, שנאמר "לא תעוננו" (ויקרא יט,כו).

לאו לג

שלא לנחש, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו).

לאו לד

שלא לכשף, שנאנר "לא יימצא בך... ומכשף" (דברים יח,י).

לאו לה

שלא לחבור חבר, שנאמר "וחובר, חבר" (דברים יח,יא).

לאו לו

שלא לשאול באוב, שנאמר "ושואל אוב" (דברים יח,יא).

לאו לז

שלא לשאול ביידעוני, שנאמר "ויידעוני" (דברים יח,יא).

לאו לח

שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר "ודורש אל המתים" (דברים יח,יא).

לאו לט

שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כב,ה).

לאו מ

שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר "לא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כב,ה).

לאו מא

שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר "וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם" (ויקרא יט,כח).

לאו מב

שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תלבש שעטנז" (דברים כב,יא).

לאו מג

שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר "ולא תקיפו, פאת ראשכם" (ראה ויקרא יט,כז).

לאו מד

שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית, את פאת זקנך" (ויקרא יט,כז).

לאו מה

שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "לא תתגודדו" (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.

לאו מו

שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז,טז).

לאו מז

שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם" (במדבר טו,לט).

לאו מח

שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב).

לאו מט

שלא להחיות אדם משבעה עממין, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טז).

לאו נ

שלא לחון על עובדי עדודה זרה, שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב).

לאו נא

שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר "לא יישבו בארצך" (שמות כג,לג).

לאו נב

שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתחתן, בם" (דברים ז,ג).

לאו נג

שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה'" (דברים כג,ד).

לאו נד

שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב אדומי" (דברים כג,ח).

לאו נה

שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב מצרי" (דברים כג,ח).

לאו נו

שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר גויים, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג,ז).

לאו נז

שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ,יט).

לאו נח

שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז,כא), "לא, תיראום" (דברים ג,כב).

לאו נט

שלא יסור מלבבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר "לא, תשכח" (דברים כה,יט).

לאו ס

שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז), ונאמר בעונש "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כד,טז). וזה הכלל, כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה -- חוץ מן המילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה".

לאו סא

שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "ולא תישבעו בשמי, לשקר" (ויקרא יט,יב).

לאו סב

שלא יישבע לשוא, שנאמר "לא תישא את שם ה' אלוהיך, לשוא" (שמות כ,ו; דברים ה,י).

לאו סג

שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ולא תחללו, את שם קודשי" (ויקרא כב,לב).

לאו סד

שלא לנסות את דבר ה', שנאמר "לא תנסו, את ה' אלוהיכם" (דברים ו,טז).

לאו סה

שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדים כתבי הקודש, שנאמר "אבד תאבדון" (דברים יב,ב), "לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ד).

לאו סו

שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר "לא תלין נבלתו על העץ" (דברים כא,כג).

לאו סז

שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח,ל).

לאו סח

שלא ייכנס כוהן להיכל בכל עת, שנאמר "ואל יבוא בכל עת אל הקודש" (ויקרא טז,ב).

לאו סט

שלא ייכנס כוהן בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר "אך אל הפרוכת לא יבוא" (ויקרא כא,כג).

לאו ע

שלא יעבוד בעל מום, שנאמר "אשר יהיה בו מום" (ויקרא כא,יז).

לאו עא

שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כל איש אשר בו מום, לא יקרב" (ויקרא כא,יח).

לאו עב

שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכוהנים ולא הכוהנים בעבודת הלויים, שנאמר בלויים "אל כלי הקודש ואל המזבח, לא יקרבו... גם הם גם אתם" (ויקרא יח,ג).

לאו עג

שלא ייכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יין ושיכר אל תשת... בבואכם אל אוהל מועד" (ויקרא י,ט), ונאמר "ולהורות, את בני ישראל" (ויקרא י,יא).

לאו עד

שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וזר, לא יקרב אליכם" (במדבר יח,ד).

לאו עה

שלא יעבוד כוהן טמא, שנאמר "ויינזרו מקודשי בני ישראל" (ויקרא כב,ב).

לאו עו

שלא יעבוד כוהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "ולא יחללו" (ויקרא כא,ו).

לאו עז

שלא ייכנס כוהן טמא לעזרה, שנאמר "ולא יטמאו את מחניהם" (במדבר ה,ג); זה מחנה שכינה.

לאו עח

שלא ייכנס טמא למחנה לוייה, שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר "לא יבוא אל תוך המחנה" (דברים כג,יא); זה מחנה לוייה.

לאו עט

שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שמות כ,כא).

לאו פ

שלא לפסוע על המזבח, שנאמר "ולא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ,כב).

לאו פא

שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה" (שמות ל,ט).

לאו פב

שלא לכבות אש המזבח, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח -- לא תכבה" (ויקרא ו,ו).

לאו פג

שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר "ובמתכונתו, לא תעשו" (שמות ל,לב).

לאו פד

שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).

לאו פה

שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר "ובמתכונתה, לא תעשו" (ראה שמות ל,לז).

לאו פו

שלא להוציא בדי הארון, שנאמר "לא יסורו, ממנו" (שמות כה,טו).

לאו פז

שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).

לאו פח

שלא יקרע המעיל, שנאמר "כפי תחרא יהיה לו -- לא ייקרע" (שמות כח,לב).

לאו פט

שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג).

לאו צ

שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר "איש... אשר ישחט שור או כשב" (ויקרא יז,ג) "ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו... ונכרת" (ויקרא יז,ד).

לאו צא

שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר "כול אשר בו מום, לא תקריבו" (ויקרא כב,כ); זהו איסור הקדשו.

לאו צב

שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר "לא תקריבו אלה, לה'" (ויקרא כב,כב).

לאו צג

שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין "לא תקריבו לה'" (ויקרא כב,כד); וזהו איסור זריקת דמם.

לאו צד

שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר "ואישה, לא תיתנו מהם" (ויקרא כב,כב).

לאו צה

שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר "לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום" (דברים יז,א); זהו מום עובר.

לאו צו

שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר "ומיד בן נכר, לא תקריבו" (ויקרא כב,כה).

לאו צז

שלא ייתן מום בקודשים, שנאמר "מום לא יהיה בו" (ויקרא כב,כא); כלומר, לא תיתן בו מום.

לאו צח

שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר "כי כל שאור וכל דבש, לא תקטירו" (ויקרא ב,יא).

לאו צט

שלא להקריב תפל, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך" (ויקרא ב,יג).

לאו ק

שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" (דברים כג,יט).

לאו קא

שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב,כח).

לאו קב

שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה,יא).

לאו קג

שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליה לבונה" (ויקרא ה,יא).

לאו קד

שלא ייתן שמן במנחת סוטה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן" (במדבר ה,טו).

לאו קה

שלא ייתן עליו לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליו לבונה" (במדבר ה,טו).

לאו קו

שלא להמיר את הקודשים, שנאמר "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו" (ויקרא כז,י).

לאו קז

שלא לשנות את הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור "לא יקדיש איש, אותו" (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.

לאו קח

שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור... לא תפדה" (במדבר יח,יז).

לאו קט

שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,לג).

לאו קי

שלא למכור שדה החרם, שנאמר "לא יימכר" (ויקרא כז,כח).

לאו קיא

שלא לפדות שדה החרם, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,כח).

לאו קיב

שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר "ומלק את ראשו ממול עורפו" (ויקרא ה,ח).

לאו קיג

שלא לעבוד בקודשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו,יט).

לאו קיד

שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר "ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו,יט).

לאו קטו

שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר "לא תשחט על חמץ, דם זבחי" (שמות לד,כה).

לאו קטז

שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסל בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי, עד בוקר" (שמות כג,יח).

לאו קיז

שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר "ולא תותירו ממנו, עד בוקר" (שמות יב,י).

לאו קיח

שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר "ולא ילין מן הבשר" (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לבוקר" לבוקרו של יום שני של הפסח, שהוא שלישי לשחיטה.

לאו קיט

שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר "ולא ישאירו ממנו עד בוקר" (ראה במדבר ט,יב).

לאו קכ

שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר קודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.

לאו קכא

שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר "ועצם, לא תשברו בו" (שמות יב,מו).

לאו קכב

שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר "ועצם, לא תשברו בו" (שמות יב,מו; וראה במדבר ט,יב).