הלכות יסודי התורה פרק ו

א) כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקדוש ברוך הוא, לוקה מן התורה -- שהרי הוא אומר בעבודה זרה, "ואיבדתם את שמם, מן המקום ההוא. לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ג-ד).

ב) ושבעה שמות הם -- השם הנכתב יוד הא ואו הא והוא השם המפורש, או הנכתב אלף דלת נון יוד, ואל, ואלוה, ואלוהים, ואהיה, ושדיי, וצבאות. כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו, לוקה.

ג) כל הנטפל לשם מלפניו, מותר למוחקו: כגון למד מלה', ובית מבאלוהים, וכיוצא בהן -- אינן בקדושת השם. וכל הנטפל לשם מאחריו, כגון כף של אלוהיך, וכף ומים של אלוהיכם, וכיוצא בהן -- אינן נמחקין; והרי הן כשאר אותייות של שם, מפני שהשם מקדשם. ואף על פי שנתקדשו ואסור למוחקן, המוחק אלו האותייות הנטפלות, אינו לוקה; אבל מכין אותו מכת מרדות.

ד) כתב אלף למד מאלוהים, יוד הא מה' -- אינו נמחק; ואין צריך לומר יה, שהוא שם בפני עצמו, מפני שזה השם, מקצת שם המפורש הוא. אבל הכותב שין דלת משדיי, צדי בית מצבאות -- הרי זה נמחק.

ה) שאר הכינויין שמשבחין בהן את הקדוש ברוך הוא, כגון חנון ורחום הגדול הגיבור והנורא הנאמן קנא וחזק וכיוצא בהן, הרי הן כשאר דברי הקודש, ומותר למוחקן.

ו) כלי שהיה שם כתוב עליו, קוצץ את מקום השם וגונזו; אפילו היה השם חקוק בכלי מתכות או בכלי זכוכית, והתיך הכלי -- הרי זה לוקה: אלא חותך את מקומו, וגונזו. וכן אם היה שם כתוב על בשרו, הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת. נזדמנה לו טבילה של מצוה, כורך עליו גמי וטובל. ואם לא מצא גמי, מסבב אחריו; ולא יהדק, כדי שלא יחוץ -- שלא אמרו לכרוך עליו, אלא מפני שאסור לעמוד בפני השם כשהוא ערום.

ז) הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח, או מן ההיכל, או משאר העזרה -- לוקה, שנאמר בעבודה זרה, "כי את מזבחותם תיתוצון" (שמות לד,יג; וראה דברים יב,ג), וכתוב "לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ד). וכן השורף עצי הקודש דרך השחתה -- לוקה, שנאמר "ואשריהם תשרפון באש... לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ג-ד).

ח) כתבי הקודש כולן, ופירושיהן וביאוריהן -- אסור לשרוף אותן או לאבדן ביד; והמאבד ביד, מכין אותו מכת מרדות. במה דברים אמורים, בכתבי הקודש שכתבו אותן ישראל בקדושה. אבל מין ישראל שכתב ספר תורה, שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם, ולא כתבו אלא והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים; והואיל ודעתו כן, לא נתקדש השם, ומצוה לשורפו, כדי שלא להניח שם למינים ולא למעשיהן. אבל גוי שכתב את השם, גונזין אותו. וכן כתבי הקודש שבלו או שכתבן גוי, ייגנזו.

ט) כל השמות האמורות באברהם, קודש; אף זה שנאמר "אדוניי, אם נא מצאתי חן בעיניך" (בראשית יח,ג), הרי הוא קודש. כל השמות האמורות בלוט -- חול, חוץ מזה: "אל נא, אדוניי. הנה נא מצא עבדך חן" (בראשית יט,יח-יט). כל השמות האמורות בגבעת בנימין, קודש. כל השמות האמורות במיכה, חול. כל השמות האמורות בנבות, קודש. כל שלמה האמור בשיר השירים -- קודש, והרי הוא כשאר הכינויין; חוץ מזה: "האלף לך שלמה" (שיר השירים ח,יב). כל מלכיא האמור בדנייאל -- חול, חוץ מזה: "אנת מלכא, מלך מלכיא" (דנייאל ב,לז), והרי הוא כשאר הכינויין.