הלכות תשובה פרק ז

א) הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שביארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה ולנעור כפיו מחטאיו, כדי שימות והוא בעל תשובה, כדי שיזכה לחיי העולם הבא.

ב) לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות, ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאיו; לפיכך ישוב מחטאיו מיד, ולא יאמר כשאזקין אשוב -- שמא ימות קודם שיזקין. הוא ששלמה אומר בחכמתו "בכל עת, יהיו בגדיך לבנים" (קוהלת ט,ח).

ג) ואל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה. כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מהן: מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן התחרות, ומן ההתל, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות, וכיוצא בהן -- מן הכול צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות, קשין מאותן שיש בהן מעשה, שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה הוא לפרוש. וכן הוא אומר "יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו" (ישעיהו נה,ז).

ד) ואל ידמה בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים, מפני העוונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם; ולא עוד אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין בו, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו: כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהן כובשין יצרן יותר מהן.

ה) כל הנביאים, כולן ציוו על התשובה; ואין ישראל נגאלין, אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר "והיה כי יבואו עליך כל הדברים... ושבת עד ה' אלוהיך... ושב ה' אלוהיך את שבותך..." (דברים ל,א-ג).

ו) גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה, שנאמר "שובה ישראל, עד ה' אלוהיך" (הושע יד,ב), ונאמר "ולא שבתם עדיי, נאום ה'" (עמוס ד,ו), ונאמר "אם תשוב ישראל נאום ה', אליי -- תשוב" (ירמיהו ד,א): כלומר אם תחזור בתשובה, בי תידבק.

ז) התשובה מקרבת את הרחוקים: אמש היה זה שנוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה; והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד. וכן אתה מוצא שבלשון שהקדוש ברוך הוא מרחיק החטאים בה, מקרב הוא את השבים בין יחיד בין רבים: שנאמר "והיה במקום אשר ייאמר להם לא עמי אתם, ייאמר להם בני אל חי" (הושע ב,א), ונאמר ביכוניה ברשעתו "כתבו את האיש הזה ערירי, גבר לא יצלח בימיו" (ירמיהו כב,ל), "אם יהיה כוניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני" (ירמיהו כב,כד). וכיון ששב בגלותו נאמר בזרובבל בנו "ביום ההוא נאום ה' צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום ה', ושמתיך כחותם" (חגיי ב,כג) על ימיני.

ח) [ז] כמה מעולה מעלת התשובה: אמש היה זה מובדל מה' אלוהי ישראל, שנאמר "עוונותיכם היו מבדילים, ביניכם לבין אלוהיכם" (ישעיהו נט,ב). צועק ואינו נענה, שנאמר "כי תרבו תפילה, אינני שומע" (ישעיהו א,טו). ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו, שנאמר "מי ביקש זאת מידכם, רמוס חצריי" (ישעיהו א,יב); "מי גם בכם ויסגור דלתיים" (מלאכי א,י); "עולותיכם ספו על זבחיכם, ואכלו בשר" (ירמיהו ז,כא). והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר "ואתם הדבקים, בה' אלוהיכם" (דברים ד,ד). צועק ונענה מיד, שנאמר "והיה טרם יקראו, ואני אענה" (ישעיהו סה,כד). ועושה מצוות ומקבלין אותן בנחת ושמחה, שנאמר "כי כבר, רצה האלוהים את מעשיך" (קוהלת ט,ז). ולא עוד אלא שמתאווים להם, שנאמר "וערבה לה', מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם, וכשנים קדמונייות" (מלאכי ג,ד).

ט) [ח] בעלי תשובה, דרכן להיות שפלים וענווים ביותר: אם חירפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים, ואמרו להם אמש היית עושה כך וכך, ואמש היית אומר כך וכך -- אל ירגישו להן. אלא שומעין ושמחים ויודעים, שזו זכות להם; ושכל זמן שהם בושים ממעשיהם שעברו ונכלמים מהן, זכותם מרובה ומעלתם מתגדלת.

י) וחטא גדול הוא לומר לבעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים, או להזכירן לפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים ועניינים הדומין להם כדי להזכירו מה עשה. הכול אסור, ומוזהר עליו בכלל הוניית דברים, שהזהירה עליה תורה, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו, ויראת מאלוהיך... אני ה'" (ויקרא כה,יז).

---

הלכות תשובה פרק ח

א) הטובה הצפונה לצדיקים, היא חיי העולם הבא; והן החיים שאין עימהן מוות, והטובה שאין עימה רעה. הוא שכתוב בתורה, "למען ייטב לך, והארכת ימים" (דברים כב,ז). מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך -- וזה הוא העולם הבא.

ב) שכר הצדיקים, הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו. ופרעון הרשעים, הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא ייכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו, הוא המת שאינו חויה לעולם, אלא נכרת ברשעו, ואובד כבהמה. וזהו הכרת הכתוב בתורה, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא" (במדבר טו,לא). מפי השמועה למדו היכרת בעולם הזה, תיכרת לעולם הבא: כלומר שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה -- אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא נכרתה.

ג) [ב] העולם הבא -- אין בו גוף וגווייה, אלא נפשות הצדיקים בלבד, בלא גוף כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גווייות, אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה. ולא יארע דבר בו מן הדברים שמאורעין לגופות בעולם הזה, כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהן. כך אמרו חכמים הראשונים, העולם הבא -- אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.

ד) הרי נתברר לך שאין שם גוף, לפי שאין שם אכילה ושתייה. וזה שאמרו צדיקים יושבין, דרך חידה אמרו, כלומר נפשות הצדיקים מצויין שם, בלא יגע ולא עמל. וכן זה שאמרו עטרותיהן בראשיהן -- כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עימהן, והיא העטרה שלהן, כעניין שאמר שלמה "בעטרה שעיטרה לו אימו" (שיר השירים ג,יא). והרי הוא אומר "ושמחת עולם על ראשם" (ישעיהו נא,יא), ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש; כך עטרה שאמרו חכמים כאן, היא הדעה.

ה) ומהו זה שאמרו ונהנין מזיו השכינה, שיודעין ומשיגין מאמיתת הקדוש ברוך הוא מה שאינן יודעין והן בגוף האפל השפל.

ו) [ג] כל נפש האמורה בעניין זה, אינה הנשמה שהיא צריכה לגוף, אלא צורת הנפש, שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כוחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים. והיא הצורה שביארנו עניינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה; היא הנקראת נפש בעניין זה.

ז) חיים אלו -- לפי שאין עימהם מוות, שאין המוות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף, נקראו צרור החיים, שנאמר "והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" (שמואל א כה,כט). וזהו השכר הגדול שאין שכר למעלה ממנו, והטובה שאין אחריה טובה; והיא שהתאוו כל הנביאים. [ד] וכמה שמות נקראו לה דרך משל: הר ה', ומקום קודשו, ודרך הקודש, וחצרות ה', ואוהל ה', ונועם ה', והיכל ה', ובית ה', ושער ה'. וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים, סעודה; וקורין לה בכל מקום, העולם הבא.

ח) [ה] הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה -- שתיכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו,לא). וזה האובדן הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל, באר שחת ואבדון ותופתה ועלוקה; וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו, לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה לעולם וההפסד שאינו חוזר לעולם.

ט) [ו] שמא תקל בעיניך טובה זו, ותדמה שאין שכר המצוות והוויית האדם שלם בדרכי האמת, אלא להיות אוכל ושותה מאכלות טובות ובועל צורות נאות ולובש בגדי שש ורקמה ושוכן באוהלי שן ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמדמין אלו הערביים הטיפשים האווילים השטופים בזימה.

י) אבל החכמים ובעלי דעה יידעו שכל הדברים האלו דברי הבאי והבל הן, ואין בהם תוחלת. ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגווייה; וכל הדברים האלו, צורכי הגוף הן, ואין הנפש מתאווה להן ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בורייו. ובזמן שאין שם גוף, נמצאו כל הדברים האלו בטילין.

יא) הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא, אין שום דרך בעולם הזה להשיגה בה ולידע אותה, שאין אנו יודעין בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאווין; אבל אותה הטובה גדולה עד מאוד, ואין לה ערך בטובות של עולם הזה אלא דרך משל. אבל בדרך האמת שנערוך טובות הנפש בעולם הבא כמו טובת הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה, אינו כן; אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר, ואין ערך ואין דמיון. הוא שאמר דויד, "מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך: פעלת, לחוסים בך" (תהילים לא,כ). [ז] וכמה חמד דויד והתאווה לחיי העולם הבא, שנאמר "לולא האמנתי, לראות בטוב ה' -- בארץ חיים" (תהילים כז,יג).

יב) כבר הודיעונו החכמים הראשונים שטובות העולם הבא אין כוח באדם להשיגה על בורייה, ואין יודע גודלה ויופייה ועוצמה אלא הקדוש ברוך הוא לבדו; ושכל הטובות שמתנבאים בהן הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים של גוף, שנהנין בהן ישראל בימות המלך המשיח, בזמן שתחזור הממשלה לישראל.

יג) אבל טובות חיי העולם הבא, אין לה ערך ודמיון, ולא דימוה הנביאים, כדי שלא יפחתו אותה בדמיון. הוא שישעיהו אומר "עין לא ראתה אלוהים זולתך, יעשה למחכה לו" (ישעיהו סד,ג), כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא אלא עשה אותה האלוהים לאדם שמחכה לו. אמרו חכמים, כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא, עין לא ראתה אלוהים זולתך.

יד) [ח] זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבוא אותו העולם. אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר "מה רב טובך, אשר צפנת ליראיך" (תהילים לא,כ). ולא קראוהו עולם הבא, אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה, שאנו קיימין בו בגוף ונפש, וזה הוא הנמצא לכל אדם בראשונה.

---

הלכות תשובה פרק ט

א) מאחר שנודע שמתן שכרן של מצוות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה -- היא חיי העולם הבא, שנאמר "למען ייטב לך, והארכת ימים" (דברים כב,ז); והנקמה שנוקמין מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה -- היא הכרת, שנאמר "היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה" (במדבר טו,לא).

ב) מהו זה שכתוב בכל התורה כולה, אם תשמעו יגיע לכם, ואם לא תשמעו יקרה אתכם, וכל אותן הדברים בעולם הזה -- כגון שובע ורעב, ומלחמה ושלום, ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית.

ג) כל אותן הדברים אמת היו, ויהיו, ובזמן שאנו עושים כל מצוות התורה, יגיע אלינו טובות העולם הזה כולן; ובזמן שאנו עוברין עליהן, תקרא אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן אין אותן הטובות, הן סוף מתן שכרן של מצוות; ולא אותן הרעות, הן סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצוות. אלא כך הוא היסע הדברים.

ד) הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ חיים, וכל העושה כל הכתוב בה, ויודעו דעה גמורה נכונה -- זוכה בה לחיי העולם הבא: ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו, הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש, ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעין אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן. וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב -- כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויין ללמוד בחכמה, ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר בתורה אחר שהבטיח בטובות העולם הזה, "וצדקה, תהיה לנו..." (דברים ו,כה).

ה) וכן הודיענו בתורה שאם נעזוב התורה מדעתנו ונעסוק בהבלי הזמן, כעניין שנאמר "וישמן ישורון, ויבעט" (דברים לב,טו) -- שדיין האמת יסיר מן העוזבים כל טובות העולם הזה, שהן חיזקו ידיהן לבעוט, ומביא עליהן כל הרעות שמונעין אותן מלקנות העולם הבא, כדי שיאבדו ברשען. הוא שכתוב בתורה, "תחת אשר לא עבדת את ה'... ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך" (דברים כח,מז-מח).

ו) נמצא פירוש כל אותן הברכות והקללות, על דרך זו: כלומר אם עבדתם את ה' בשמחה, ושמרתם דרכו -- משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות, עד שתהיו פנויים להתחכם בתורה ולעסוק בה, כדי שתזכו לחיי העולם הבא, וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים לעולם שכולו ארוך. ונמצאתם זוכין לשני העולמות, לחיים טובים בעולם הזה המביאים לחיי העולם הבא: שאם לא יקנה היום חכמה ומעשים טובים -- אין לו במה יזכה, שנאמר "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, בשאול" (קוהלת ט,י).

ז) ואם עזבתם את ה' ושגיתם במאכל ובמשתה וזנות ודומה להן -- מביא עליכם כל הקללות האלו ומסיר כל הברכות, עד שייכלו ימיכם בבהלה ופחד, ולא יהיה לכם לב פנוי ולא גוף שלם לעשות המצוות, כדי שתאבדו מחיי העולם הבא. ונמצאתם שאיבדתם שני עולמות: שבזמן שאדם טרוד בעולם הזה בחולי ובמלחמה ורעבון, אינו מתעסק לא בחכמה ולא במצוה שבהן זוכין לחיי העולם הבא.

ח) [ב] ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המלך המשיח, כדי שינוחו ממלכות שאינה מנחת להן לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה, כדי שיזכו לחיי העולם הבא.

ט) לפי שבאותן הימים תרבה הדעת והחכמה והאמת, שנאמר "כי מלאה הארץ דעה את ה'" (ישעיהו יא,ט), ונאמר "ולא ילמדו איש את ריעהו ואיש את אחיו" (ירמיהו לא,לג), ונאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם" (יחזקאל לו,כו). מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דויד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבנו; ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותן דרך ה', ויבואו כל הגויים לשומעו, שנאמר "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים" (ישעיהו ב,ב).

י) וסוף השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגירעון, הוא חיי העולם הבא; אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות תחזור לישראל. וכבר אמרו חכמים הראשונים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכייות בלבד.